נשים כמוני פעם היו שורפים על המוקד.

אני יושבת בפאב עם חברים ומוצאת את עצמי מתגעגעת אליו, פתאום הרגש הזה שוב מתפרץ מתוכי.

כל יום הוא מרתון ארור בלעדיו, מלחמה שלא נגמרת, דמעות שורקות באוויר, אהבות שלא מתממשות.

הלב שלי מדלג בין הטיפות ולעולם לא טובע בשלוליות הוא תמיד צף ומערער את חיי.

רגעים בלתי פוסקים של געגועים שמזעזעים את עולמי עולים בי וזה מגיע בדיוק ברגע שאני הכי לא מצפה לו,

בדיוק שאני חושבת שהתגברתי ושאני מספיק חזקה כדי להמשיך בחיים בלעדיו, אבל הוא תמיד חוזר.

החיים שלי לא חוזרים למסלולם ולא מצליחים למצוא את מקומם הטבעי.

אני מאבדת רגעים ומפסיקה ברגע לחייך, כוחותיי אוזלים אט אט,

הימים לא עוברים בלעדיו ונראים כמו נצח ובלילות אני מתייחדת עם הזכרונות, עם הרגעים שלנו ביחד,

עם כל אותן המילים שגרמו לי להתאהב בו, עם הרגשות שנשארו אצלי בלב.

אני משערת שעכשיו הוא נמצא עם בחורה, גבר מקסים שכמוהו כל אחת תרצה. אבל הלב שלי נקרע מעצם המחשבה.

אני נזכרת בשיחה שבה נפרדנו והדמעות עולות בי, כל הזמן אני נזכרת בדברים שלנו, כל דבר מזכיר לי אותו ואת החיוך שלו, את המילים שלו, את השקט שהוא העניק לי, את השלווה האין סופית שחשתי כשהייתי איתו.

ואני רוצה את החיים שלי בחזרה! אני רוצה להיות מאושרת, איתו או בלעדיו.

אז אם הוא אמור לחזור אז שיחזור כבר אליי ואם הוא לא אז שיפסיק לאחוז לי בלב, שירפה ויתן לי ללכת לחיות את חיי ולהיות מי שהייתי מאז ומתמיד.

אני נקרעת מבפנים, כולי גוססת, מדממת ולא מוצאת את הדרך לחזור לעצמי,

בלעדיו.

My Soul.