נשים כמוני פעם היו שורפים על המוקד.

לא יודעת כבר מה לומר ולא יודעת כבר מה להרגיש, האהבה הזאת הרסה את כל מה שאי פעם הייתי, הלב השבור הזה שמסרב להתאחות,

הכאב הזה שלא יכול לשבת בשקט ולדעוך במקום זאת בכל יום הוא מתפרץ עוד קצת, תופס אותי בבטן ולא הולך, הדמעות כבר מילאו אוקיינוסים שלמים.

כמה רגעים עברו מאז שאמרת לי שלום?

כמה רגעים עברו מאז הפעם האחרונה שחיבקת אותי?

זה נראה כמו נצח ולחלופין נראה כאילו רק אתמול חיבקתי אותי לראשונה

זה מרגיש כל כך אחר, זה היה כל כך טוב, כל כך נכון.

זה פשוט מדהים איך מהרגע הראשון הרגשתי בבית, לצידך.

איך מהשניה הראשונה שראיתי אותך זה הרגיש כאילו הכרנו חיים שלמים.

ואיך עכשיו כשאתה כבר לא שלי זה עדיין מרגיש כאילו עוד תחזור, זה מרגיש שזה לא הסוף אלא רק ההתחלה.

אין לי מילים להסביר את גודל האהבה שלי אלייך, אין לי מילים לתאר את כל מה שאני מרגישה, את כל האושר שגרמת לי, את הטוב שלימדת אותי שקיים בי, את כל הכעס שאני מרגישה כלפייך על כך שויתרת עליי, עלינו.

יש אנשים שלא מוצאים אף פעם אהבה כזאת ואתה שקיבלת אהבה על מגש של כסף פשוט ויתרת עליה והחלטת לחיות חיים אחרים בלי אהבה.

דבר אחד אתה לא מבין,

האהבה מגיעה אלייך בדיוק ברגעים שאתה הכי לא מוכן לה, היא מגיעה כשהכל דפוק והכל שפל והכל קשה ורע ולא הגיוני בדיוק שם היא תופסת אותך, כשאתה לא מוכן להכיל אותה בחיים שלך.

וכשטוב לך וכשהחיים שלך טובים כשאתה חושב שאתה מאושר והדבר היחיד שישלים את האושר הוא האהבה שלא קיימת בחיים האלה, ובדיוק שם כשאתה מצפה לה כל כך היא לא מגיעה, אלא משאירה אותך להמשיך לצפות, לחכות, לקוות אבל לא היא לא תבוא, לא אז.

הלוואי והיית מבין עד כמה הזמן שלנו יקר בחיים האלה, הלוואי והיית מבין שאתה צריך לנצל כל רגע שיש לך איתי, עם האישה שאתה אוהב.

הלוואי והיית מבין מה יש לך בידיים ומה אתה מפסיד בכך שאתה לא איתי.

הלוואי והיית מבין את כל מה שאני מרגישה עכשיו.

עכשיו ליבי נשבר, אך לא מחוסר אהבה, להפך מאהבה ענקית שלא מתממשת.

ואני פה.. עדיין מחכה, רק לך אהובי.

רק לך.

מחכה.

My Soul.