ושתקתי כמו חיה פצועה הממאנת להימלט מהטרף, הפכתי לנוזל שקוף שנמרח על הרצפה כל כוחי עוזי ואמיצותי נעלמו כהרף עין.
וכולם הביטו בי חשופה, עירומה ושקופה כל החולשות שבי פרצו החוצה כל הקשיחות והאש שהיו בי כבו פתאום.
הם הביטו בי הצביעו וצחקו, לעגו לאישה שפעם הייתה חזקה זאת עם העוצמה, לאט לאט הצטרפו עוד אנשים ונעמדו במעגל סביבי בהו בי בוכה בכי מר בקול גדול, שואגת, קורעת את השמיים בזעקותיה.
ורק אני לא נעתי ולא זעתי הכאב שהתרוצץ בתוכי עצר כל מיתר שהשמיע צליל הפסיק כל מנגינה שניגנתי הרס כל נשימה שנשמתי בכוחותיי האחרונים, הכאב פילח לי את הלב לאלפי חלקיקים ואז ריסק אותו על הרצפה לאלפי רסיסים, רסיסים של כאב והיגיון רסיסים של אהבה שלא שרדה מאתמול...
וברגע זה ממש כבתה בי המוזה...הגעתי למבוי סתום. אשמח להצעות להמשך..
לילה טוב מכוכב אחר בעולם הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
