נשים כמוני פעם היו שורפים על המוקד.

כל כך הרבה לילות בלי הגבר שלי, והגעגועים אליו גוברים מרגע לרגע.

זה תוקף אותי בעיקר בלילות כשכל הרעש הופך לשקט וכל ההמולה הופכת ללבד

ואז אני מרגישה אותו, ומתאווה לרגעים שחוויתי איתו.

וזה כל כך קשה לבכות בכל לילה וזה כל כך קשה לראות אותו עובר מולי באמצע היום על הקטנוע והוא כל כך יפה.

ואז בכל לילה אני דומעת מעט, נזכרת באהבה שלנו, ומחכה לו שיחזור.

וזה קשה. כמו הרגע הזה למשל שבו כל הגוף שלי כואב והמילים לא יוצאות, אני רוצה להסביר את כל מה שאני מרגישה בימים האחרונים בלעדיו אבל המילים לא יוצאות, שוב פעם אני עצורה ואין הרגשה יותר דפוקה מלהיות עצורה לגבי הרגשות שלך.

אני חולמת עליו בלילות ומחייכת כשאני שומעת את הקול שלו, אני בוכה בשירים שלנו וזה תוקף אותי באמצע היום או באמצע שיחה שמשהו פתאום מזכיר אותו. 

אני מתגעגעת אליו, ללילות שלנו יחד, אני מתגעגעת לרגעים שהוא נרדם לידי לרגעים שהרחתי את הריח שלו אחרי מקלחת, אני מתגעגעת לכל דבר שחווינו יחד, גם לרגעים הקשים.

אני מדמיינת אותי ואותו שוב יחד אבל זה עוד לא קורה. הלוואי שיקרה.

ואף אחד ושום דבר לא מצליחים לרפא את הכאב שגדל בתוכי, אף גבר לא מצליח להשכיח אותו, אף גבר אל מצליח להשלים אותי לא משנה עד כמה הם מקסימים ומנסים ורוצים ועד כמה טוב לי לרגעים. אף אחד מהם הוא לא האהוב שלי, הבייבי שלי, הגבר שלי. 

הלוואי שיחזור.

אין בי עוד כוח לעוד יום בלעדיו.

ולהבדיל אלפי הבדלות

והכאב הזה על החבר שמת לי, שוב תוקף אותי גם אם נראה לכולם שכבר התגברתי.

הוא חי בתוכי, איתי בכל נשימה, בכל פעימה, בכל תנועה ובכל דמעה, הוא חי בתוכי אבל הנוכחות שלו כל כך חסרה לי.

הכאב הזה לא יעלם לעולם הוא פשוט גדל בתוכי בכל יום עוד קצת, הוא משתלט עליי לשעות שלמות ואני כמו מנוונת לא מצליחה לעשות דבר חוץ מלבכות

אני מתגעגעת אליו, הוא כל כך חסר לכולנו,

המוות היה הזה פשוט מיותר. מיותר לגמרי.

הוא פער לי חור בתוך הלב שלעולם לא יסגר, לא משנה כמה אושר אני אחווה בחיי הוא ישאר תמיד פצע פתוח ובכל יום הוא יכאב, הוא לא יעשה לי הנחות, הוא פשוט יכאב ויכאיב לי.

My Soul.

"שמור לי עליו, אתה שומע?

אין לי כלום בלעדיו...

שמור לי עליו

ותשמור גם עליי כדי שלא אשתגע"

מה עוד נשאר לי ממנו?

חוץ מכל אותם הזכרונות שחולפים במוחי כהבזק של אור מסנוור, שמשכיחים ממני לרגע את המציאות העגומה של שנינו

מה נשאר לי ממנו אם לא אותה האהבה שהלב שלי מוצף בה?!

אבל גם הזכרונות האלה לאט לאט הם יהפכו ליותר ויותר מעורפלים ואת כל הרגעים שלנו יחד שום דבר כבר לא יוכל להנציח.

מה ישאר מאותה האהבה בעוד כמה חודשים? האם תישאר אהבה? אולי הוא כבר ימצא אחרת לבנות איתה חיים ולצבור איתה זכרונות אחרים, טובים ורעים, בהירים יותר והרבה יותר מסנוורים.

ומה ישאר לי? מה יהיה על האהבה שלי?

האם גם היא תישכח בין ההמון או שמא תישאר בליבי חיה ובועטת, צועקת בכל הכוח שעוד נשאר בתוכה שהיא רוצה רק אליו,

כי אף גבר לא מרעיד לה את הלב כמו שהוא מרעיד, כי אף גבר לא עוצר את ליבה מלפעום כמו שהוא עוצר, ואף גבר לא מרגיע אותה ומלטף אותה ומרגיש לה אמיתי וכנה ונכון כמו שהוא מרגיש, כי אף גבר לעולם לא ישתווה למה שהיא מרגישה כשהיא איתו.

ואולי גם האהבה שלי תעלם ביום מן הימים ואולי זה רק חלום בלהות שיחלוף כפי שהגיע.

ואולי הוא יחזור והאהבה לעולם לא תלך, לא ממני ולא ממנו והיא תפרח ותצמח וכל הכאב הזה יראה כמו סיוט רחוק שהתעוררתי ממנו כבר מזמן.

ואולי יום יבוא ושוב אשכב לידו על מיטה קטנה בשכונה מוכרת, אותה שכונה מלאה בזכרונות שלנו, אותו הבית ואותו החדר, אותו הריח המוכר של גופו, אותו הקול שעוד מרחף בין אוזניי, אותן המילים שנגעו בי, אותם המבטים שבלעו אותי בתוכם, אותם העיניים שכבשו אותי ברגע, ואותו החיוך המבוייש והשקט שהרגיע לי את הנפש, אותן הגומות שכל כך אהבתי לראות.

אולי שם בתוך כל זה אזכר בעוד כמה רגעים איתו,

אותו הרגע שהגעתי לשכונה שבה הוא גר והוא יצא לתוך הקור המקפיא של העיר שלנו והרים אותי על הגב תוך כדי שהוא אומר לי "את יודעת כמה זמן לא הלכתי את הדרך הזאת ברגל?" או אותו היום שבו הוא חיכה לי מחוץ לבית ולשם שינוי חיכה עד שאגיע אליו לפני שיתקדם לביתו, אותו הרגע בו הוא נישק אותי תחת כיפת השמיים בלי לחשוש מי יראה אותנו.

אותם הרגעים בהם הלב שלי ידע מרגוע לידו, הרגע שבו הוא אמר לי "אני מרגיש בטוח איתך" והלב שלי החסיר פעימה או שתיים, כל אותם הרגעים שהשתוללתי מהתרגשות כשראיתי את השם שלו על הצג, או כששמעתי את הקול שלו לוחש לי מילים שמעולם לא שמעתי.

כל אותן הפעמים שהוא קרא לי "בייבי", אותם הפעמים שהוא שאל בלחש באמצע הלילה "מי מת עלייך?" ואני רק חייכתי והוא המשיך להתעקש "תעני לי נו...מי מת עלייך?"

אותו הרגע שהוא נכנס לחדרו ואמר לי "מישהי פעם אמרה לי שהיא אוהבת אוריאו שחור אז קניתי לה" אותו הרגע ביום האהבה האחרון שנכנסתי לחדרו וגיליתי שם סוכריית לב גדולה שכתוב בה "אוהב אותך" עם ת' נופלת ואח"כ נאלצתי לשמוע את כל הסיפור על איך במשך ארבעים דקות בדרך הביתה הוא ניסה לפרק את האות ת' כי היה רק "אוהבת אותך".

אותו הרגע שהוא שלח לי את "The only exception" ואני בתמורה שלחתי את "Halo" ומאז אלו הפכו להיות השירים שלנו,

אותו הרגע בו הוא נרדם לידי לראשונה ולחש לי מתוך שינה "בואי בייבי בואי", אותו הרגע בו הוא גנב לי נשיקה, הראשונה שלנו.

אותו הרגע בו הוא חיבק אותי מול המראה ואמר "איזה יפים אנחנו ביחד", אותו הלילה שהוא חזר מבילוי וביקש לראות אותי, כשהרחתי את הריח הזה שלו מהול בריח של סיגריות ואלכוהול.

אותו אחר צהריים של יום שישי שהוא בא לבקר אותי על הקטנוע ואמר לי "תני לי נשיקה" אל מול השמש, העולם, האנשים, אותו הערב שהוא פגש אותי בדרכי לבית הכנסת והוא היה מלוכלך מבוץ על טרקטורון שחור וצעק לי "חלמתי עלייך!!!".

כל אותם הפעמים שהוא שלח נשיקות דרך הטלפון, כל אותם הפעמים שהוא קינא וניסה להסתיר, כל אותם הפעמים שהוא אהב אותי בלי מילים אז כשהבנו אחד את השני במבטים.

או למשל אותו הרגע שהוא אמר "תסתכלי עליי רגע" וכל זאת בידיעה שהוא לא רומנטיקן גדול ואני שונאת רומנטיקה ידועה ומפחדת מאינטימיות רגשית, ובכל זאת לא יכולתי לסרב אז הוא הביט בי ארוכות בתוך העיניים. הלוואי ויכולתי לחזור בדיוק עכשיו לאותו רגע מבורך, זך, טהור, לבן ונקי שמסמל את האהבה שלנו.

אותו היום שהוא לקח אותי הביתה אחרי יום מפרך, אותן ההודעות שהוא היה כותב לי בכל הרגש שבו, אותו מצב רוח טוב שהוא תמיד השרה עליי, אותה האופטימיות שרכשתי כשדיברתי איתו, אותם הכינויים שהוא תמיד הדביק לי, אותו השיר שהקדשתי לו "אף לא מילה" של דין דין אביב והוא האזין בתשומת לב.

לא יודעת מה יעלה בגורל האהבה הזאת עכשיו כששנינו בנפרד, כל אחד לעצמו, כל אחד בענייניו, בעיסוקיו, בחייו.

לא יודעת מה ישאר לי ואם בכלל ישאר, לא יודעת אם הוא ימשיך לאהוב ולא יודעת איך הלב שלי יתגבר ואם יתגבר לא יודעת אם הוא יחזור ביום מן הימים ואם כן האם אהיה פנויה לזה?

ולא אכפת לי אם אהיה...כי כל מה שאני מרגישה כרגע זה הרצון העז שלי להיות איתו שוב, כמו פעם, לאהוב אותו והפעם ללא הכחשות ושהוא יאהב אותי ופעם אחת בחייו יאהב להגיד שהוא אוהב.

כי כל  שאני מייחלת הוא שיחזור.

"אלוקים תעשה שיבוא,

מחכה ביום ובלילה,

לא אין לי כוח שעוד יום יבוא

שושנים עצובות והוא לא פה"

מתי הוא יבין את גודל הטעות שהוא עושה? אולי כשיבין כבר יהיה מאוחר מידי?

הלוואי שמישהו ינער אותו ויכניס בו קצת שכל כדי להשכיל ולהבין שאהבה כמו שלנו לא קונים בשוק.

אלוקים תכניס בו קצת תבונה להבין שמקומו איתי בדיוק כמו שמקומי איתו,

תעשה שיבוא, שיחזור אליי,

אל האישה שלו,

אהובתו.

My Soul.

לא יודעת כבר מה לומר ולא יודעת כבר מה להרגיש, האהבה הזאת הרסה את כל מה שאי פעם הייתי, הלב השבור הזה שמסרב להתאחות,

הכאב הזה שלא יכול לשבת בשקט ולדעוך במקום זאת בכל יום הוא מתפרץ עוד קצת, תופס אותי בבטן ולא הולך, הדמעות כבר מילאו אוקיינוסים שלמים.

כמה רגעים עברו מאז שאמרת לי שלום?

כמה רגעים עברו מאז הפעם האחרונה שחיבקת אותי?

זה נראה כמו נצח ולחלופין נראה כאילו רק אתמול חיבקתי אותי לראשונה

זה מרגיש כל כך אחר, זה היה כל כך טוב, כל כך נכון.

זה פשוט מדהים איך מהרגע הראשון הרגשתי בבית, לצידך.

איך מהשניה הראשונה שראיתי אותך זה הרגיש כאילו הכרנו חיים שלמים.

ואיך עכשיו כשאתה כבר לא שלי זה עדיין מרגיש כאילו עוד תחזור, זה מרגיש שזה לא הסוף אלא רק ההתחלה.

אין לי מילים להסביר את גודל האהבה שלי אלייך, אין לי מילים לתאר את כל מה שאני מרגישה, את כל האושר שגרמת לי, את הטוב שלימדת אותי שקיים בי, את כל הכעס שאני מרגישה כלפייך על כך שויתרת עליי, עלינו.

יש אנשים שלא מוצאים אף פעם אהבה כזאת ואתה שקיבלת אהבה על מגש של כסף פשוט ויתרת עליה והחלטת לחיות חיים אחרים בלי אהבה.

דבר אחד אתה לא מבין,

האהבה מגיעה אלייך בדיוק ברגעים שאתה הכי לא מוכן לה, היא מגיעה כשהכל דפוק והכל שפל והכל קשה ורע ולא הגיוני בדיוק שם היא תופסת אותך, כשאתה לא מוכן להכיל אותה בחיים שלך.

וכשטוב לך וכשהחיים שלך טובים כשאתה חושב שאתה מאושר והדבר היחיד שישלים את האושר הוא האהבה שלא קיימת בחיים האלה, ובדיוק שם כשאתה מצפה לה כל כך היא לא מגיעה, אלא משאירה אותך להמשיך לצפות, לחכות, לקוות אבל לא היא לא תבוא, לא אז.

הלוואי והיית מבין עד כמה הזמן שלנו יקר בחיים האלה, הלוואי והיית מבין שאתה צריך לנצל כל רגע שיש לך איתי, עם האישה שאתה אוהב.

הלוואי והיית מבין מה יש לך בידיים ומה אתה מפסיד בכך שאתה לא איתי.

הלוואי והיית מבין את כל מה שאני מרגישה עכשיו.

עכשיו ליבי נשבר, אך לא מחוסר אהבה, להפך מאהבה ענקית שלא מתממשת.

ואני פה.. עדיין מחכה, רק לך אהובי.

רק לך.

מחכה.

My Soul.