אולי משהו בפשטות הזאת זה בדיוק מה שהצליח לעורר אותי, משהו בתנועות המרחפות שלה,
בעור הרך הורוד כמעט שקוף שלה, נטולת איפור ובגדים מעצבים.
בנעליים שטוחות ומתוקות כמו של דורותי היא צעדה באמצע הכביש מתנדנדת מצד אל צד המכוניות סואנות וגועשות רעש הצפצפות מכל עבר, אבל היא צועדת כבין הטיפות ניצלת בנס כל פעם מחדש.
וזה הרגיש כאילו כבר לא נותר לה דבר, רק לב מיותם ללא בעלים..אולי היו אלה העיניים העצובות שלה על סף דמעות עצורות.
ואני מביט בה כמהופנט לא נע ולא זע רק מביט בלי לומר מילה, כי מה כבר אומר לה אם אגש אליה, אזהיר אותה מהכביש הסואן? היא ניראת מספיק חכמה מכדי להבין זאת בעצמה. מה אומר שהיא מצאה חן בעיניי? האם אשאל מדוע עינייה נראות קרועות מבפנים? מה אומר, שאני שבוי ביופיה?
ואני רואה אותה הולכת לעולם אחר תוהה אם לגשת לא לגשת, מהסס אם לנסות לאהוב אותה הלילה ואני מתווכח ביני לביני משתהה עוד רגע.
היא מגיעה למדרכה השנייה איכשהו כמעשה פלא, בנס היא לא נדרסה.
אני קם וניגש אליה, חוצה את הכביש וכמעט נדרס בעצמי וכל אותו הזמן המבט שלי עוקב אחריה שלא תלך לי לאיבוד אני מגיע ונוגע לה בכתף, היא מסתובבת ואני מריח את ריח האלכוהול החזק שנוטף ממנה.
אני מביט לה בעיניים ורוצה שימשך הרגע לעולם, בתוך מבטה אני מרגיש איך כל העולם סובב מסביבנו כל גל האנשים השאון וההמולה נעלם לנגד עיני ולרגעים אני אפילו רועד מהמגע הזה שלה.
אני שואל והיא עונה, אני מתעניין והיא מספרת, ואנחנו צועדים לאורך השאנז אליזה מדברים באנגלית עילגת, היא מספרת חצי בצרפתית לא מובנת ואני רק מהנהן. מספרת על האהוב שעזב והלך עם אחרת, על אהוב שמעולם לא ידע לאהוב, ששבר את ליבה בלכתו.
ואני רוצה לדבר אך לא יוצא לי קול רציתי לומר שכל גבר בעולם יסגוד ליופיה, כל גבר ירגיש פיק ברכיים במבט אחד שלה, כל גבר יצטמרר במגע ידה הנעים. אבל לא הצלחתי לומר הייתי שבוי בתוך המילים שלי, איבדתי את הכוח לענות לה.
היום שנים אחרי אותו יום, היום הנהדר ביותר בחיי אני נזכר במילים שלה שניה לפני שעליתי לטיסה חזרה ארצה היא לחשה לי באוזן את המילים היחידות בצרפתית שהבנתי Ne me quitte pas-אל תלך מכאן.
אבל הלכתי. הבטחתי שאחזור אבל האהבה הזאת לאט לאט דעכה למרות המכתבים החוזרים ונשנים ששלחנו אחד לשני.
עם הזמן היא כתבה שהיא חזרה לאהוב הישן, זה שעזב אותה סיפרה שהיא מתחתנת שהאהבה אליו גוברת על הכל גם על הרגעים היפים שחווינו יחד..
אני מעולם לא הפסקתי לאהוב, נשארתי לבד ממשיך בענייני מחכה לרגע הנכון לחזור במלוא הדרי אליה ולקוות שביום מן הימים היא תשוב אליי.
והיום אני כאן בשאנז אליזה מטייל שוב באותם המקומות שאני והיא טיילנו באותו חופשה שלי לפני שנים ולפתע ראיתי אותה יושבת בדיוק באותו בית קפה שאני ישבתי כשראיתי אותה לראשונה וברגע זה לא היססתי לשניה, רצתי לחצות את הכביש כדי לחבק אותה להרגיש שוב ולו בפעם האחרונה בחיי את אותו מגע שגרם לכל הגוף שלי לרעוד, להביט שוב באותן עיניים עצובות שאמרו הכל בלי מילים לזכות במבט הזה שסגדתי לו בכל מאודי, במבט ששרף את כולי מבפנים במגע שצרב לי את העור.
רצתי לתוך הכביש שהיא צעדה בו מתנדנדת וניצלה בנס, לאותו הכביש שאני ניצלתי ממנו בנס בפעם הקודמת
רק שהפעם המזל לא שיחק לי נפגעתי קשות ממכונית שנסעה במהירות.
התמונה האחרונה שראיתי הייתה, אותה רוכנת מעליי ואומרת לי את המילים היחידות שהבנתי בצרפתית Ne me quitte pas-אל תלך מכאן.
לא מושקע במיוחד אבל משהו יצא...הלוואי שיהיה שבוע מקסים!
My Soul.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
