נשים כמוני פעם היו שורפים על המוקד.

מה היה קורה אם לא הייתי ממהרת לשפוט אותם מה היה קורה אם אי פעם הייתי נותנת לזה סיכוי

אם הייתי נותנת להם הזדמנות לתת לי אהבה אם הייתי נותנת לכל גבר שאי פעם רצה בי להראות לי עד כמה הוא אוהב. והיו כמה אהבות אמת בדרכי כאלו שאף פעם לא מומשו ,שאף פעם לא נתתי להם לקרות.

אהבות שאיכזבתי, חלומות שפיספסתי.

מגברים ששפטתי, דחיתי והתעלמתי.

והיום אני חושבת, מי יאחוז את זרועי וינשק את ידי

ועכשיו אני שואלת מי יהיה הגיבור שיגיע, האביר על הסוס הלבן שיתן לי משמעות, שיגרום לי להתרפא מכל המכאובים, שיגנב לי את הדמעות, שיזכור כל מה שאספר לו, שיאהב את החיוך שלי ויחשוב שאני יפה, אחד שלא דומה לאף אחד אחר, זה שלא יוותר גם כשאהיה קשה ולא נעימה.

שיזכר ברגעים היפים שלנו ושיתמוך ברגעים הקשים, שנכאב ביחד ונאהב יחד.

שיחמם לי את הלב במילים יפות, שירגש אותי במבט, שיגרום לעיני לדמוע כשיקדיש לי שיר, שיאהב אותי בתשוקה ויגרום לי לחלום בהקיץ.

מה היה קורה אם אי פעם הייתי לוקחת את עצמי בידיים ולא מוותרת על אהבות, לא דוחה בלי שום סיבה במהירות ובפזיזות. אם הייתי נותנת לזה סיכוי, סיכוי לאהבה, סיבה הסבר או תשובה אמיתית.
ומה עם כל השירים שהקדישו לי ומזכירים לי אהבות עבר שכבר כמעט נשכחו מזכרוני, מה עם כל אותם גברים שזילזלתי באהבתם, שהלכתי מהן כשניסו לומר עד כמה הם אוהבים, אלה שברחתי מהם כדי לא לשמוע את כל מה שכבר הרגשתי לפני, שהסתרתי דברים ולא הנחתי את כל הקלפים על השולחן
וגם כל אלה שניצלתי לטובת האינטרסים שלי שינעימו את זמני בבילוי עם חברים, שיאהבו ויחזרו ובסוף יקבלו ממני סטירה רגשית.
ואפילו את כל אותן האהבות שזרקתי לאחרות, כל אותן אהבות שסילקתי מדרכי מהפחד שיגמר לי החופש
ועכשיו כשאני חושבת ברצינות רוצה ומצפה לאהבה זמנית שתגיע שתמלא לי איזה חלל ריק, אהבה שאולי לא תגיע מהסיבות הנכונות אבל אהבה שתגרום ללב שלי לפרוח ולו מעט, שתמלא אותי בצחוק והנאה ואפילו בכעס ובמריבות, באקשן  שדווקא לא חסר לאחרונה.

מישהו שיסגור לי את הכלוב וילמד אותי לקח. שיאהב ויחבק אותי אבל ידע מתי להכאיב לי.

ויש כאלה שעדיין רוצים, אם רק הייתי נותנת לזה סיכוי ויש כאלה שלא יכולים כי המצב לא מאפשר ועל זה אני סובלת לעיתים.

כן אני מדברת לא ברור אני ומודה אבל הכל בסודי סודות כמו תמיד הרי תמיד דגלתי בכך שאם הכל גלוי, מה הטעם?
אז עכשיו יש מישהו בכיוון, כדור בקנה, משהו בכוונה אבל אין לדעת מה הוא מרגיש בתוך תוכו מה הכוונות האמיתיות שלו מה הרצונות והצרכים שלו ואולי אלו דברים שלא תואמים את הרגשות של שנינו את הדחפים הרצונות והצרכים, אולי אלו דברים שאין באפשרותי לתת כרגע שאין בליבי רצון לתת.

ולכן אני לא מטפחת ציפיות ולוקחת הכל בעירבון מוגבל, חוץ מזה אני כבולה נפשית-רגשית למישהו שגורם לי להחסיר פעימה.

אולי אני לא נכנסת לזה מכוונות טהורות של רגש והנאה מעבר לזה שכיף לי איתו והוא נחמד אולי אני נכנסת כדי לא להראות לעצמי שזה שאני כבולה למישהו אחר עוצרת אותי מלחיות ולהמשיך להנות ולהיפתח לאפשרויות ולהכיר גברים אחרים. ואולי זה כי אני נהנית מכל זה, מהמריבות הקטנות האלה איתו מהמשחקי כבוד, אין לדעת.

בינתיים אני פוסעת לחפש אהבה שתקרע לי את הלב שתגרום לי לשכוח את האחר שלעיתים גם אוהב, מישהו שיגרום לי לאהוב אותו יותר משאני אוהבת את עצמי.

אני לא יודעת אם האהבה קיימת או שהיא רק צירוף של הורמונים וכימיקליים אבל אני בוחרת להאמין שהיא קיימת ואולי היא תגיע אף אליי ביום מן הימים.
לא יודעת מה לומר ואיך להרגיש אני רק יודעת שאהבה נמצאת בכל מקום...רק לא אצלי.

לא יודעת מאיפה זה יצא, תת מודע או משהו

כנראה השיר הזה-מה היה קורה של נאור אורמיה הרעיד לי את הלב וגרם לפעימות שלי להתבלבל.

My Soul.