הבועה בה אני חיה

כן, זו הכותרת

קצת הזויה אבל היא ממש נכונה.

אני קניתי את נעלי הפוינט שכל כך התרגשתי ורציתי לעלות אליהן

הייתי כל כך מאושרת,

הייתי בשמייםP=

וגם עכשיו..

למרות שאמרו לי כמה זה כואב,

אף אחד לא ידע עד כמה כאב לי- מאוווווווווד כאב לי,

נמחצו לי האצבעות, כאבו לי הברכיים

אבל אני מתייחסת לזה כאל כאב טוב,

כאב "משתלם"

ככה אני קוראת לזה כי זה נכון,

עכשיו יכאב לי קצת, או הרבה..

אבל עוד שנה משהו כזה אני אהיה רקדנית על פוינט,

כל מה שסיפרתי עכשיו לא היה מהשיעור הראשון

שעוד לא קרה

אלא רק מהמדידת נעליים

וכמה תרגילים פשוטים שניסיתי לעשות בבית.

תתכוננו לחפירות

זו רק ההתחלה

יאללה ביי:)