הבועה בה אני חיה

זהו, נגמר החופש, הסטלבט,הבתי מלון, הבילויים, הקיטנות אין לכם יותר!

ולי זה ברח ממש בין הידיים כאילו ולא הספקתי כלום, לצערי זה מה שקרה..

אבל לפחות אנחנו חוזרים לשיגרה, לחברים ישנים, לחברים חדשים,

להתמודד עם המורים- ואני לא מבינה למה כולם מתלוננים, לפי דעתי כיף מאוד לקום ליום חדש וישר לראות את כל החברים והחברות, את המורים והמורות ואפילו את מי שלא כל כך באלי לראות, אחרי הכול הם אלה שעושים לי חיים מעניינים עם כל המריבות, ושאר הדברים...

אז מחר בבוקר אקום לבוקר מהממם, לחברות,

להכיר עוד הרבה אנשים,

אז אני מאחלת לעצמי- ב-ה-צ-ל-ח-ה!

וגם לכם

יש הרבה אנשים שהרבה מאוד דברים מביכים אותם כמו, איך שהם נראים, ממה שהם מרגישים ועוד...

אני לא נבוכה הרבה, למעשה- כמעט ולא, אבל יש משהו אחד שאני מאוד נבוכה ממנו,

כשאני פוגשת אנשים שאני מכירה, ולא דיברנו הרבה זמן או בכלל, ואנחנו לא חברים, אבל אני מכירה,

בדרך כלל אומרים שלום וממשיכים ללכת, אבל לפני זה שעוד רואים אותם מרחוק והם מסתכלים עלי כאילו נפלתי מבור,

אני חושבת, מה אם הם לא יזהו אותי ואז זה יהיה שלום חד צדדי ואני אצא טמבלית או מה אם הם יפתחו איתי שיחה, הרי אין לי כוח..

ובסופו של דבר תמיד אני עושה שלום וממשיכה ללכת, בלי לדעת אם מחזירים לי שלום או לא, בלי לדעת אם מנסים לפתח איתי שיחה מוזרה, אני פשוט אומרת שלום בלי לדפוק חשבון לאף אחד, ואת כל זה אני חושבת ב-5 מטר של הליכה לפני שאני פוגשת אותם פנים אל פנים.

כולם אצלי בכיס הקטן..חוץ מפעם אחת שעשיתי שלום למישהי שאני לא מכירה כי חשבתי שזו החברה הכי טטובה שלי,

בסוף זו הייתה איזה זקנה... זה היה מביך...

אז... שלום!

שיר על לחם\ ארמדילוס

זה שיר על לחם, לא שיר עליכם

התכוונו ללחם שאוכלים, לא עליכם אנשים,

זה בפינה עם הדגנים,

 והוא אמר לי,

זה היה לחם מדבר,

כולנו קצת לחם,

על מדף החיים,

מחכים שמישהו ימרח עלינו ריבה ריבה ריבה ריבה,

כולנו קצת ריבה,

כולנו קצת לחם,

כולנו קצת לחם עם ריבה ריבה ריבה ריבה,

ואז הוא אמר לי,

על לחם שהזכרתי,

שיש מבצע להיט,

שבע פיתות בשקית,

אז קרעתי ת'שקית,

כי רציתי רק שתיים,

הן היו פיתות מדברות,

כולנו קצת פיתה,

שזה סוג של לחם,

כולנו בעצם חמץ,

כולנו קצת קמח,

שעושים מזה לחם,

מחכים שמישהו ישפוך עלינו מים מים מים מים,

וללוש, וללוש, וללוש, וללוש, וללוש...

http://www.youtube.com/watch?v=oCrSLU6EFlU

תשמעו- זה קורע!!

אין לי מושג מה לעשות, ונכון שאומרים שזה יתרון להיות טוב בכל מיני דברים, אבל לפעמים אני ממש לא אוהבת את זה!!!

אה, שחכתי לספר בנוגע למה.. אני לא יודעת באיזה חוג קורס או העשרה לבחור, אני לא יודעת מה אני רוצה לפתח אצלי, יש לי כמה כשרונות ואני לא יודעת במה להשקיע..

פעם הלכתי לאודישן ודגמנתי קצת (לפוקס, בסוף לא יצא לאור), אני רקדנית מעולה מאז שאני זוכרת את עצמי, בקיץ הייתי בקורס עיצוב שם למדתי לתפור ולעצב בגדים, ועוד משהו שכנראה לא אבחר בו, ללכת לקורס ששם מלמדים אותי "שפת שיא" ומחשבים והכל לתמידים מצטינים, אני לא יודעת מה ללכת ולפתח בעצמי יותר, ללכת לדגמן, להמשיך לרקוד בלהקה יותר מקצועית, ללכת לעוד קורס תפירה באמצע השנה או שבכלל ללכת ללמוד מעבר לחטיבה- גם אחרי הצהרים (מה שלא יקרה).

תעזרו לי!! אם אתם רואים את מה שכתבתי עכשיו בבקשה אל תתעלמו, תכתבו לי אני צריכה עצות אני צריכה להחליט בקרוב מאוד כדי שלא אפספס את התאריכים של הקבלה!

ממש לא נעים לי לדבר על זה ואני מאוד מהססת מהקטע שאני הולכת לכתוב עכשיו, אבל הנה זה בא...

בחודש יוני אבא שלי קיבל התקף לב, אמא שלי הצילה אותו, ואני רצינית הצילה אותו, זה קרה באמצע הלילה ואני עדיין מתעוררת באותה השעה שהתעוררתי שזה קרה כל לילה, היו אצלנו פרמדיקים ושמעתי את אמא בוכה, חשבתי שאני נמצאת בתוך חלום... לא הבנתי מה קורה, בערך אחרי שעה סבא וסבתא באו לשמור עלינו כשאמא שלי הלכה איתו לבית החולים, זו בדיוק הייתה תקופה קשה של מבחנים לקבלה לכיתת מו"פת בחטיבה ולכן לא הצךיח לי באותו היום, הייתי לחוצה כל היום ולא ידעתי מה קורהאחרי הבית ספר ביום למחרת אמא שלי התקשרה ואמרה לי שהוא במצב יותר טוב, מאנוש לקשה, היא סיפרה לי ששמו לו חליפת קור והנשמה וכל הזמן מזריקים לו חומר שהוא יישן, וככה אבא היה בערך שבוע בחליפת קור עד שיכל לנשום לבד בלי עזרה משום מכשיר. ואז היה עוד תהליך עד שיכל לדבר, בפעם הראשונה שהוא דיבר איתי בטלפון הוא היה נשמע כמו תינוק עם המילה הראשונה שלו ואני שאלתי " מתי תחזור הביתה"? והוא ענה בלחישה שכמעט ולא שמעו "בקרוב" וככה בערך חודש הייתי צריכה לטפל באחותי בתקופת מבחנים וחזרות, במילים אחרות- לחץ בלי אמא או אבא שיעזרו לי עכשיו הוא בבית, מתפקד כרגיל כמעט אבל כל לילה לפני שאני הולכת לישון אני חושבת "מה יקרה הלילה? הוא יעבור בשקט וכרגיל?"

מקווה שהלילה הזה יהיה רגיל...

שחר