שבוע שעבר באמת חלף?
לא היה לי אומץ להביט לשבוע שעבר בעיניים,אבל הוא חלף כ"כ מהר שלא להאמין.
כל השבוע למעט יום שני משבע וחצי עד שלוש וחצי הייתי בסטאז' בוולפסון, במחלקת רשומות רפואיות.
כל העבודה שלהם מסכמת בעיקר בכלום אחד גדול,פה ושם הן מסדרות תיקי אשפוז.
כולי הגעתי לשם מאושרת ומחייכת ומוכנה לפעולה, אבל כשראיתי את ההתנהלות הרדומה שלהם שם,הורדתי הילוך והשתעממתי למוות.
מסתכלת על שתי העובדות הנוספות ששם שעושות את אותה עבודה, ואיך שהן מורחות את הזמן ; קמות, מכינות קפה, אוכלות בנחת, מדברות בפלאפון, מדפדפות במגזינים. נדירות הפעמים שראיתי אותן עושות את עבודתן.
התחלתי לתהות על איזו עבודה משלמים להן?
והיו שם גם שאול ואלי, שניהם על תקן עבודות שירות, אחד בגלל נהיגה יום לפני סוף השלילה ואחד על מספר עבירות שונות.
שניהם אחלה אנשים ומריצים עבודה. שאול בהתחלה נראה לי כעובד קבוע שם –כולו אומר רצינות וכובד ראש.
אלי היה הבדרן. מספיק שאני סתם חושבת עליו עכשיו כדי שיעלה לי חיוך על הפנים. על הכל היה לו מה להגיד,ותמיד זה היה משהו מצחיק.
אחרי שבאתי יום אחד עם ז'קט שהיה מחויט מדי לטעמו: "את נראית כמו מספר ארבע ברשימה של קדימה".
האחראית על החדר ועל הסטאז'ריות,לאה, הייתה זוכה כל הזמן לירידות מצידו, ואף פעם לא הצלחנו לגלות אם היא משתפת פעולה או שהיא לא קולטת את הירידות. יש לציין ששאר העובדות לא חיבבו אותה במיוחד מאחורי הגב. בפניה הן משחקות אותה סבבה איתה.אחח נושא מורכב.ומגעיל.
פעם אחת כשלאה יצאה מהחדר אלי עושה: "לאה הזאת...היא גועל נפש של בנאדם.. " *לאה נכנסת בפתאומיות* ,אלי : "הו,בדיוק דיברנו עלייך!"
לאה: "מה?"
אלי: "אמרתי איזה אחלה בנאדם את, איך את מפקחת ואחראית על כולם..."
*אני מצחקקת באופן שקוף צחוק בלתי מרוסן*
והכרתי את פריאל, שכבר סיימה את הלימודים ועברה את שני המבחנים, ומצאתי בנינו מלא מכנות משותפים. למדנו באותו מקום (אם כי היא קורס בוקר,אני ערב) ,שתינו אותו גיל, עובדות עכשיו באותה עבודה.
התחברנו כמעט מייד.
והיה את שאול... שאול החמודי, הבנאדם שהיה הכי כיף לראות כל בוקר. תמיד עם חיוך, והבנה. ובסופו של דבר סתם גרם לי לתהות מה היה קורה לו היה צעיר בשלושים שנים. פשוט מדהים שיש אנשים כמוהו.
ומרים...מנהלת אגף הרשומות..היא בכלל לא כמו שדמיינתי אותה כשדיברתי איתה בטלפון. יש לה איזה קטע עם לאסוף את השיער שלה בקוקו יפני מרושל ובשעה שתיים עשרה בצהריים להתאפר כמו יפנית, אבל כאילו מבלי להיעזר במראה.
ולאה..לאה,ובכן, תמיד אחרי שהיא מקבלת מידע מהבנאדם היא באה ואומרת שקלטה אותו. נגיד אותי,בהתחלה היא אמרה לי שאני בנאדם כנראה נוח ועל הכל אוותר, וכשאמרתי שלא ויש לי עקרונות ועליהם אני אעמוד היא התהפכה ואמרה שכנראה אני בנאדם שכועס על כל העולם. שוב תיקנתי אותה ואמרתי שזה ממש לא נכון ושאני בנאדם ליברלי ושכל אחד הטוב בעיניו יעשה כל עוד זה לא פוגע בסביבה. חתיכת חוש שישי יש לה.
והיה לה את הקטע המזוויע הזה להשמיע רדיו מזרחי. ופה התוודעתי גם לדבר הזה שנקרא הפרוייקט של רביבו. כמה תמימה הייתי קודם.אני מתגעגעת לזה.
בשלבים מסוימים האוזניים שלי כבר דיממו, ואלי כמה פעמיים הציע לי כדור לכאב הראש ושקיות הקאה.
בסופו של דבר עזבתי בגעגועים לאנשים ששם.והקטע המצחיק הוא שלא אתגעגע לעובדות הקבועות. אתגעגע לעובדי השירות ולפריאל, שבטח מסיימת את הסטאז' מחר.
אוה,והיה גם את קלרה. לקלרה יש מבטא ארגנטינאי מאלף והיא תכף מחתנת בן והיא כבר 30 שנים בארץ ועדיין לא בטוחה אם זה היה המעשה הנכון לעלות לכאן מלכתחילה.
וביום שני...הייתי מלווה לכלה.
זה היה אחלה ופחות קשה ממה שאפשר היה לחשוב שיהיה.
בתכלס כלה ביום חתונתה לא עושה כלום חוץ מלשבת ולתת לאחרים שילבישו אותה ויאפרו אותה, ואח"כ ללכת להצטלם. אבל עצם הכלום הזה מעייף מאוד.
ביום שלישי היתה הבת מצווש של אחותי.
היא חגגה בבית עם חברות, בדיוק כפי שאני עשיתי לפני...כמה שנים זה היה?
אוכל בקטנה,חטיפים,הפרשת חלה,שירים וריקודים.
כבר שכחתי איך זה בגיל הזה, אבל מתארת לעצמי שעכשיו זה לא כמו פעם.
לא בדיוק.
וביום רביעי היה לי שיעור חזרה למבחן. עשיתי חזרה בהלוך באוטובוס אז כבר הקשבתי בכתה בחצי אוזן. או באוזן אחת? איך הולך הביטוי הזה?
ביום חמישי נפרדתי מכולם בוולפסון, היה מצחיק ועצוב לחשוב שכ"כ קשה לי להגיד שלום לאנשים שעד לפני שבוע לא הכרתי. אני נקשרת מהר מדי כנראה. ופרידות הן תמיד אכזריות מדי.
וולנטיינ'ס בערב, והיה את מופע הפסנתר של הראלי'ס בצוותא. והיה מושלם.מושלם.מושלם.
וגורי אלפי היה אורח.
גורי אלפי,איזה ישן זה. אסי וגורי.
וזהו,יום שישי חזרתי לעבודה.
והיום אחרי העבודה קפץ לי רעיון משוגע לראש לנסוע לתל אביב וללכת את כל שדרת רוטשילד.. לא יודעת מאיפה זה בא, אבל מאבן גבירול עד אלנבי עשיתי דרך רוטשילד את ההליכה הנ"ל. והרגשות שלי מעורבים.
מצד אחד זה היה רעיון מטומטם וכל הזמן המשכתי לשאול את עצמי למה אני לא משכירה אופניים, ומצד שני זה היה דיי נחמד. יש אוויר אחר בתל אביב, אנשים כל הזמן ממהרים לא משנה באיזה שעה של היום מדובר, והאנשים שונים.
הודיה: עד לא מזמן היא נהגה לעשן שלוש חפיסות ביום
אני: שיהיה לה לבריאות!
מרים: אני מאוד אוהבת את לאה, היא בנאדם עם נשמה טובה, יש לה לב טוב, אבל האישיות שלה חרא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
החיים (ע"ר)