החיים יכולים להתנהל על מי מנוחות עד שמגיע גל ומשליך אותך אל החוף.
בחירות אתמול,וזו הייתה הפעם הראשונה שהייתה לי זכות בחירה,אז לא ויתרתי עליה ומצאתי את עצמי בתשע בבוקר מפזזת אל הקלפי הקרוב לביתי.
הייתי שמחה לשתף במי בחרתי,אבל בחירות חשאיות וזה....
הבחירה שלי לא הייתה בלב שלם,וגם אם הייתה לי עוד הזדמנות לחשוב מחדש עליה,סביר להניח שהיא הייתה זהה,אבל עדיין בלא לב שלם.
אני לא מרגישה כאילו יש באמת מישהו ראוי לקולות הבוחרים בארץ, אנשים בוחרים רק את היותר טוב מהיותר גרוע.
אח"כ עליתי על אוטובוס לקניון הזהב וניסיתי למצוא בו פינה בה אוכל גם לנשום וגם להימנע מאנשים שימחצו אותי.לבסוף הגעתי בשלום. הפיטרול בקניון הענק היה מייגע מעט בגלל מזג האוויר החם הפתאומי, ובגלל הרעש בקניון- הפתעה,מסתבר שהרבה אנשים הולכים לקניונים ביום בחירות.יאק.
אני וחברה שלי חשבנו לנסוע לאלנבי,אבל בגלל החום ובגלל שידענו שיהיו שם מליון אנשים וויתרנו.
מצחיק לי שאני חופרת על סדר היום כמו בתעשרה או בתמצווש, כנראה שפשוט התגעגעתי לזה,
לכתוב פשוט, בלי תחכומים.
בערב הייתה הופעה של הראל סקעת בת"א.
אני אוהבת את RL בערך כבר שמונה שנים. מעט אחרי הפרסום שלו בכוכב נולד.
את הראל מויאל, לעומת זאת, המנצח ה'גדול', מעולם לא חיבבתי במיוחד.מאז שהייתי קטנה ועד שראיתי איך הוא באמת בתור בנאדם בהישרדות vip , אז קיבלתי את הסיבה למה אני לא מחבבת אותו.
הראל ס' לעומת זאת,היה מאז ומעולם סיפור אחר.
לפני שמונה שניםבדיוק התחילה תקופת הלמידה שלי על מוזיקה (שנמשכת עד היום ותימשך לעד.)
אני זוכרת שבתור התחלה שמעתי בעיקר שירי כוכב נולד 3 (הייתי סטוקרית דיי רצינית למועמדים שאהבתי.מביך ) שירי ארץ ישראל הישנה (קום והתהלך בארץ...) קצת סבלימינאל (איש המערות לא מפחד מעטלף!) ומירי מסיקה (זוכרת נובמבר.) לדעתי זאת הייתה בדיוק הפריצה שלה אז.
ואז היה גם את עידן רייכל.וזה פחות יותר מה שאני זוכרת ששמעתי, עדיין לא הכרתי יותר מדי מוזיקה באנגלית, מקסימום איזה שיר של בריטני ספירס וויטני יוסטון. לא ידעתי מהו mtv.
וכמובן שהיה את הראל. משהו בקול שלו הקסים אותי אז, ובימים אלה לא רק שזה לא חלף,אני מוצאת את עצמי אוהבת אותו יותר.
אח"כ התוודעתי לעברי לידר, ואני חושבת שהלהקות האמריקאיות הראשונות שהתחלתי להאזין להן היו אוונסנס, גרין דיי, סימפל פלאן.
לאט לאט הכרתי יותר ויותר מוזיקה לועזית (התחיל עם ספרדית, אח"כ הייתה תקופה לא קצרה של גרמנית. בסופו של דבר יש לי עכשיו גם כמה שירים בצרפתית ובקוריאנית)... אני מוצאת את עצמי בימים אלה עם 2297 שירים בנגן, מתוכם אולי 100 בעברית. איך הגלגל התהפך.
הראל סקעת הוא הזמר הישראלי היחיד שלאורך כל השנים אף פעם לא נמאס לי ממנו, וכעת באופן כללי הוא המוזיקה הישראלית היחידה לה אני מקשיבה (יש גם את נתן גושן, אבל הוא סיפור חדש של כמה חודשים) .הראל בליבי מאז שאני זוכרת את עצמי.
אז הייתה ההופעה שלו אתמול. וזאת פעם ראשונה שראיתי אותו במציאות, ופתאום המציאות מכה בך ועולה על כל דמיון ואז האינטואיציה עולה על פני השטח ואני מבינה למה אהבתי את הבנאדם הזה לאורך כל הזמן. למה תמיד הוא נראה לי כבעל נשמה גדולה.
המפגש פנים אל פנים זורק אותך למחוזות רחוקים, גורם להתגעגע ובו זמנית להישאר בנקודת הזמן הנוכחית לנצח.
פתאום הבנתי עד כמה הבנאדם הזה חם, וחייכן, וחיובי, ומצחיק...והרבה הרבה מוכשר.
וכמה אהבה יש בו.
ופתאום בוקר למחרת אני מתעוררת לעצמי שלא הכרתי.
מגלה שמישהו שחשבתי שהוא מדהים, מדהים בערך פי מליון באמת.
וההרגשה הזאת מטלטלת,ואני מאוהבת.
(*הערה: לא אופייני לי להישמע כמו גרופית ג'סטין ביבר או וואן דירקשן שהייתה מוכרת את אמא בשביל האהוב, אבל הפוסט הזה באמת מהלב.רק גרם לי להרגיש אני חייבת לבטא את מה שאני מרגישה).
*הערת ביניים לא לבעלי לב חלש:
אה כן, וגם הצטלמנו ביחד.
אה כן, ויכול להיות שגם התחבקנו.
...אה כן...והוא גם הגיב לי בטוויטר.
הזכרתי את הנשיקה?
אה,כן... הראל פאקינג סקעת נישק אותי.
עוד לילה בו אני הולכת לישון ואני פשוט מאושרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
החיים (ע"ר)