פורטרט עצמי

שלום ולא להתראות.

אני מסיימת פה.

לא שאני חושבת שלמישהו אכפת, אבל רק שתדעו.

עכשיו חזרתי מחברה שלי לאחר שעשינו אצלה מסיבה (בסך הכל שבע בנות) בנושא מוזר (והנושא השני הוא- אני [באמת אני] אשעשע אתכן עם אוזני הארנב שלי. רגע, זה אוזני עכבר! [לא רציתי לשים אוזני ארנב חולה קצת אז שמתי אוזני עכבר ומשום מה כל הזמן אמרתי אוזני ארנב]. כל אחת באה עם פריט אחד או יותר של לבוש מוזר (אוזניים, עניבת פפיון משעשעת, משקפיים מצחיקות מאוד, כובעים מטורפים וכדומה) והיה ממש ממש כיף.

חשבתי על להכין פופקורן ולצבוע אותו בצבע מאכל כחול ומכך יווצר לנו פופקורן כחול, שזה ממש מגניב בתאוריה אבל במציאות זה לא ממש עבד.

ניסינו טל,שחר ואני לעשות את הפופוקורן כחול ובגלל ששחר ואני הפכנו את עצמנו לשפני נסיונות (וטל שמה יותר מדי צבע מאכל על בסך הכל שני פופקורנים יחדים) לשונותינו ושיניה של שחר הפכו להיות בצבע כחול XD. ניסינו לנקות את זה עם משחת שיניים אבל זה לא ממש עבד אבל בסופו של דבר זה ירד.

זה היה אחד הדברים המצחיקים שקרו לי.

למרות כל האושר גיליתי משהו עצוב ביותר- יש לי חור בגרב הימנית (או השמאלית ). וזו לא סתם גרב! זו הגרב האהובה עליי, אם הפסים הצבעוניים!!- אני אבקש מחברתי לשלוח לי את כל התמונות שצילמתי אותן היום ואז אני אראה לכם את הזוג המדהים :)

אתמול, טוב, בעצם שלשום, הייתי בציפורלה ויש לי רק דבר אחד להגיד: גאוני ומצחיק ביותר. אני ממליצה בחום (וזה מתאים לצפייה מגיל 14 בערך. חסרה לי רק חצי שנה עד גיל 14. יאי.) חזרתי מאוחר ואני מתה מעייפות. העיניים שלי עוד שנייה נעצמות, ויש לי שקית מתחתיהן וחלק מהמסקרה נמרחה אז אני נראית כמו חסרת בית מסוממת. אני הולכת  לשטוף את הפנים עכשיו.

ואת הפוסט המוזר, נסיים בשיר מוזר שלמרבה ההפתעה נקרא: strange והוא של גרייס ג'ונס (נראה לי)

וואו, השתמשתי במ-ל-א סוגריים (זה משעשע אותי עכשיו במצב מסוכן של הירדמות עם עין אחת עם מסקרה והשנייה בלי על מקלדת המחשב).

שאלה, מישהו קורא פה בכלל או שאני כותבת לעצמי?

לילה טוב.

יש לי חברה, שאני מכירה כבר ממזמן. כשעלינו לכיתה ז' היא התחילה להשתנות. היא פשוט נהייתה יותר פרחה ופחות נחמדה אלינו וכל מה שחשוב לה זה המראה שלה. בתחילת השנה היא פרשה מהבלט והג'אז (לא ציפינו שזה יקרה, אבל מה זה משנה) ולא ראיתי אותה הרבה זמן. הייתי אומרת לה רק שלום בבית ספר וזהו. ועכשיו היא חזרה לבלט ולג'אז וחשבתי לעצמי, בטח יהיה נחמד שהיא חזרה. טעיתי. ובגדול.

היא פשוט נראית לי כל כך מזוייפת. היא עושה את מה שאומרים לה לעשות וחושבת מה שאומרים לה לחשוב. אין לה דעה והיא ממעיטה בערכה רק בגלל כמה בנות אחרות שהיא בכלל לא חברה שלהן.

אני מבינה שפשוט הלכנו לכיוונים שונים. אני הלכתי בדרך שבה אני בחרתי והגעתי למקום שבו אני נמצאת. אני מרוצה ממנו.

והיא הלכה בדרך שהכתיבו לה ונפלה כמה פעמים. והיא עכשיו במקום שהיא לא מרוצה ממנו (היא אמרה לי בעצמה).

אני תוהה מה יקרה הלאה.

ויש לי עוד חברה, שהכרתי לא מזמן ושנה שעברה ממש התחברנו ופשוט משהו השנה השתנה. אני לא יודעת מה זה בכלל. פשוט משהו מציק לי כשאני פוגשת אותה. ואני לא יודעת מה זה. גם פה, אני תוהה מה יקרה בהמשך.

אני רעבה. בעצם, אני כמעט תמיד רעבה, אבל זו לא הפואנטה. רציתי להכין לי טוסט, סתם טוסט. אבל במקרה שלי זה מצנימים שהתייבשו מהאוויר וסתם שמתי אותם בטוסטר כדי שיהיו קריספים וטעימים וכדי שלא יהיה להם טעם של נעל משומשת. ולהלן התוצאות:

בפעם הראשונה, שמתי אותם בטוסטר ועליתי למעלה להביא את הכבל של הטלפון כי כבר נגמר לי הזיכרון מכל התמונות שאני מצלמת והייתי ממש חייבת להעלות את התמונות למחשב.. התוצאה:

בפעם השנייה, למדתי את הלקח. נשארתי והסתכלתי לתוך הטוסטר וספרתי את השניות עד לקטע שבו לחצתי על הכפתור כדי שהטוסטר יפסיק לטסטר (יש לזה פועל אמיתי?) אותם. התוצאה:

ט-א-ד-א-ם-!-!-! הצלחתי, וזה היה טעים!

בבקשה, אל תנסו לעשות כמוני אם לא השתמשתם בטוסטר ו/ או אתם לא יודעים מתי ואיך ללחוץ על הכפתור כדי שהם לא יישרפו. אני מדברת מנסיון. (: