|
 כינוי:
My Nickname בת: 30
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
| 11/2013
בת 19
המון המון מחשבות עוברות בראש שלי בימים האחרונים..
היום אני חוגגת יום הולדת 19 וכבר כמה ימים שאני "במשבר גיל ההתבגרות". FOREVER YOUNG. (אגב שזה היה השם הראשון של הבלוג כשפתחתי אותו..)
אני חושבת שהיום הולדת האחרון שחגגתי ואני ממש זוכרת שלא היה רע היה בכיתה ד' בערך.
חלק מהימי הולדת שאחריי אני לא כ"כ זוכרת אבל מה שאני כן זוכרת כולל בעיקר עצבים ובכי ורע וכעס.
אני מניחה שדיכאון "ההתבגרות" שלי נובע בגלל תחושת הפספוס שלי לגבי הילדות הדי מסריחה שהייתה לי.
בניגוד לכל הבנות היום, אני די מתעקשת לשמור על הילדות שלי, כנראה כי פשוט שכשהיה לי את זה לא ניצלתי אותה.
אין ספק שנק' האור שלי היא השנה. אני יכולה להגיד באופן הכי כנה בעולם שזו הייתה השנה הכי טובה שהייתה לי.
נכון, אמנם לא הגעתי למשקל היעד המושלם שלי ולא הכרתי את נסיך חלומותיי ולא התגייסתי לשירות הכי משמעותי ותורם ומגניב בעולם.
והיו הרבה מכשולים בדרך ואני מניחה שעוד יהיו הרבה מכשולים.
אבל הגיוס לצה"ל בהחלט היווה נק' מפנה בחיים שלי.
קודם כל, למדתי להכיר אנשים חדשים והכרתי את הבחורה הכי מקסימה בעולם שהיא הקטנטונת שלי שאני פשוט מטורפת עליה והיא החברה הכי בעולם.
כמובן הכרתי עוד אנשים ולמדתי להתסדר עם אנשים ששונים ממני בתכלית ועם דעות שונות והכי רעשניים בעולם בניגוד אלי שאני הכי שקטה בעולם.
מצד שני גם למדתי לעמוד על שלי ולא לתת לאף אחד לדרוס אותי, אם צועקים עליי אני אצעק בחזרה. אם משהו לא נראה לי אני אגיד.
למדתי לכבד את השונה ולהסתדר איתו למרות שאנחנו שונים.
למדתי להעריך את החברות שלי מהתיכון שלפני זה רק בכיתי על זה שאני שונאת אותן ושאני צריכה להחליף אותן. אז קודם כל, אני לא אחליף אותן. ואני מטורפת עליהן למרות שהן מטריפות אותי. אבל אין ספק שהוספתי לי לסל עוד כמה חברות חדשות שאני שמחה שהן בחיים שלי.
סה"כ אני מאחלת לי עוד המון שנים טובות כמו האחרונה.
שאני אמשיך בדרך שהתחלתי לא מזמן - גם כשקשה ורע ואת לא אוהבת את מי שאת נמצאת, אולי תחפשי אם הבעיה בך ותגלי שאת יכולה לעשות הרבה יותר עם מה שיש לך.
כשבעוד כמה ימים אני לא אהיה בחופש מהצבא ואני אהיה שבוזה ממש (ביום שני כנראה, ימי שני הם תמיד ימים נוראיים בשבילי) אני אקרא את הפוסט הזה ואזכר כמה טוב נתן לי הצבא (ואז כנראה אמשיך להיות שבוזה כי סתם נתקפתי כרגע בפרץ אופטימיות)
אז שתהיה לי שנת עשרה אחרונה מוצלחת בדיוק כמו גיל 18 המקסים עם הכרויות חדשות והגשמת יעדים :-)
(ודי עם תסביך הגדילה הזה! )
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
