עוד ניסיון ועוד כישלון ועוד ניסיון ועוד כישלון ועוד תפריט דיאטה שנכשל ועוד משפט מוטיבציה שאני ממש משכנעת את עצמי להאמין בו ואז אני מאמינה בו ואז בבום הכל מתנפץ ואני חוזרת לאותה נקודה שבה שום דבר עדיין לא מצליח לי ואני תוהה מה עשיתי אז שעבד לי ולמה אני לא מצליחה לחזור על זה.
וזה לא שאני לא גאה במה שהשגתי, אני יודעת שהתקדמתי הרבה מאוד, אבל אז מגיעה נפילה שמחזירה אותי לשנאה העצמית הרגילה. או למציאות...
וכמה שנאה עצמית יש לי.. כמה קל לפול לתוך השנאה העצמית הזו. 
להתסכל בתמונות ולא להבין איך הייתי כזו. ואז להסתכל במראה ולא להבין איך אני עדיין כזו רק קצת פחות. ולרצות לשנות ולא להצליח.
ועוד הליכה ועוד שבוע על 1100 קל' ליום שכל פרור ניספר ועוד שקילה ועוד הליכה ועוד שנאה עצמית וזו כבר ערימה של כישלונות שרק שוברת אותי כל פעם מחדש.
ואז כדי לפצות על כך אוכלים. ושוב שנאה עצמית. ואז רואה את כל הבנות שאיתי במשרד... מדברות על דיאטה ומשקל ואוכל.. ואת שונאת אותן כי הן רזות באופן טבעי ואף פעם לא התמודדו עם עודף משקל אמיתי, רק עם שאיפה לשלמות..
ואני לא שואפת לרזון קיצוני.. זה מעולם לא היה החלום שלי. אבל אז כשאני מנסה ללכת על תפריט בריא גם זה לא עובד. לא הקינואה ולא הירקות ולא הפירות ולא הלחם הקל המלא ולא היוגורט עם הגרנולה... גם לא בשילוב של הספורט..
ואני תוהה כבר מה אני עושה לא נכון ואם הגעתי לנקודה שאני צריכה להשלים עם זה שהגוף שלי ישאר כמו שהוא. ואני לא רוצה להשאר עם הגוף שלי כמו שהוא. כי אני לא אוהבת אותו ככה.. ואני לא אוהבת את עצמי ככה.. וחזרתי לשנאה העצמית..