למי אכפת?

כמה אתה באמת יודע על מה שקורה במדינה?

על החלטות ממשלה?

על איך זה משפיע עליך כאזרח שחי פה?

מהו גודלו האמיתי של מחיר האדישות שלך כלפי מה שקורה כאן?

אבוי לבורות

אבוי לעוורות

תמיד ראיתי עצמי כמישהי שאכפת לה מהמדינה, שקוראת, ומתעדכנת ויודעת מה קורה בארץ, גם כשלא גרתי כאן.

עד שחליתי גם הייתי פעילה - מארגנת ומובילה הפגנות ברחבי הארץ בנושאים שונים, חברה בארגון התנדבותי שמטרתו לעזור למשרד החוץ לשפר את תדמית ישראל בעיני העולם, באמצעות המרחב הווירטואלי (כן, יש ארגון כזה).

תמיד היה לי אכפת ולקחתי ללב וחששתי לגורל המדינה, לא בפן הביטחוני אלא החברתי, הפוליטי. 

ואתם יודעים מה?

לאחרונה גיליתי שלא היה לי מושג!

גיליתי כמה אני עדיין בורה, כמה כולנו חיים בבועה. רובנו.

ידעתי שהמצב בארץ לא טוב, שהשחיתות חוגגת, מעמד הביניים נשחק ונעלם, המחירים רק עולים, הפערים גדלים... גם לא היו לי אשליות לגבי הפוליטיקאים ותמיד ידעתי שהם חבורה של מושחתים עם אגו טריפ, שתם עידן הפוליטיקאים שראו את טובת המדינה לנגד עיניהם.

ועדיין. מסתבר שלא ידעתי חמישית מהממדים של הכל.

אני לוקחת קורס מרתק שנקרא "אזרחות פעילה".

קורס פותח עיניים

קורס מרתיח ומסמר שיער

קורס שיוצר תחושת חוסר אונים לגבי עתיד המדינה והדורות הבאים

קורס מעורר השראה למי שאכפת לו. אך עלול להיות מייאש באותה מידה.

לדעתי - קורס חובה עבור כל סטודנט בכל תחום, בכל מוסד אקדמי.

"אזרחות פעילה" גורם לתחושה שכל הזמן אנחנו מסתובבים עיוורים, ופתאום ב4 שעות הקורס שמים לך משקפיים ואתה סוף סוף רואה טוב, ברור.

כל שיעור גורם לראייה טיפה להתחדד גם לאחר שנגמר ולקחו בחזרה את המשקפיים.

השאיפה היא כמובן לשים סוף לעיוורות, לאדישות.

בקורס אנו דנים בחוקים חברתיים, במחאות של גופים שונים והסיבות למחאה.

בנושאים בעייתים כגון הרפואה בישראל -  איך הגענו למצב הקטסטרופלי בו אנו נמצאים היום, מצב הרווחה, הצעות חוק הקשורות לחברה או למדינה.

שחיתות פוליטית, שחיתות כלכלית ועוד.

בהתחלה כמצופה היו את אלו שטענו: "אני רק בן אדם, בורג קטן ולא חשוב, איך אני אמור לשנות משהו?" והיה גם - "אכפת לי מעצמי, מחאת הרופאים לא קשורה אלי, מחאת העובדים הסוציאלים לא קשורה אלי, גם לא עובדי הקבלן, רק מחאת עובדי הרכבת משפיעה עלי כי אין רכבת". המרצה ענה בצורה כל כך...נכונה ומקיפה, שלא היו עוד התבטאויות כאלו :-) ונותרו כמה פיות פעורים.

אנו מקבלים מדי שבוע הרבה מידע סטטיסטי, צופים בסרטים דוקומנטריים שנעשו בנושא שחיתויות במדינות שונות בעולם, חוקרים חוקים והצעות חוק כדי ללמוד על השינויים שרוצה הממשל לעשות.

מטלות הקורס מחייבות אותנו להיות עם היד על הדופק, לקרוא לפחות שני עיתונים ביום, לרדת לעומק של ידיעות שהרגיזו אותנו בעיתון ולחקור את הדברים. לדבר עם חברי כנסת ולדרוש תשובות לשאלות שכאזרחים מגיע לנו לקבל.

הפתגם - "ידע זה כוח" הוא המנוע המרכזי בקורס. המרצה מנסה להעביר לנו שחשוב שנדע מעבר ל"המצב חרבאנה". כדי שנוכל לעשות משהו בנידון אנו צריכים להיות בקיאים בנושאים האקטואלים.

מולו עומד הפתגם: "בעל המאה הוא בעל הדיעה" - המסקנה המצערת בכל דיון בתחום כלשהו.

הקורס לא חידש לנו משהו לגבי שני המשפטים המוכרים, פשוט מביא אותם ליישום.

הופתעתי לגלות שאפשר להבין יותר ממה שהיו רוצים שנבין, רק על ידי קריאה וסבלנות.

לא צריך תואר במשפטים כדי להבין שהצעת חוק המרפסות מעלה צחנה, מטרידה ומפחידה מאוד לגבי גורל קרקעות ישראל. או שהצעת חוק הכבאות ובתי הקברות הצבאיים הוא פופוליסטי. צריך רק לעיין, לשמוע דיעות מומחים ולקרוא קצת על החוקים. כל אדם ממוצע יכול להבין, אם רק יתעניין לדעת.

דוגמאות לנושאים שהועלו בכיתה: 

איך מצב הרפואה הגיע לקטסטרופה של היום, כנ"ל לגבי הכבאות. למה הרווחה קרסה, למה המחאה החברתית הצליחה ונכשלה גם יחד, כמה כוח יש לנו ביד ואנחנו לא עושים איתו כלום ומה האפשרויות שלנו להשפיע במסגרת זכויות האזרח שלנו.

כעת אני מנסה לבחור הצעת חוק חברתי לחקור במסגרת מטלת קורס.

מדי פוסט, בלי קשר לנושאו, אני אתן דוגמאות ופרטים בנושאים שונים :-)

נגמר פסח

שבוע טוב לכולם

-6-

אסיים עם השיר הבא, שהרגיש לי מתאים : אני רק בן אדם של מאיר בנאי

תקשיבו למילים.....