למי אכפת?

ישבנו בחדר ההמתנה, מחכים לבדיקות דם. היה איזהשהו בלבול עם הרשימות וחיכיתי שעה בתור.

היתה שם עוד מישהי שחיכתה כמעט כמוני.

כשנמסר לנו שהאחות שהיתה אמורה לטפל בשתינו הלכה, ושתינו צריכות להכנס לאח הערבי -

אני שמחתי, האשה ההרה שהיתה שם נבהלה וסרבה.

"אין סיכוי שאני נכנסת אליו" היא אמרה בתוקף.

"אני מבינה אותך, באמת, אבל אני אומרת לך שהוא יהיה טוב יותר מהאחות. הם ידועים בעדינותם"

ניסיתי להרגיע אותה.

"אני פשוט לא מסוגלת, נפשית, יש לי בעיה עקרונית להיבדק על ידי אח ערבי.

לא יכולה אין, אני לא יכולה" היא המשיכה.

כל ניסיונות השכנוע לא הועילו, והיא המתינה לאחות אחרת שתקח ממנה דם.

אני נכנסתי לחדר של האח אחמד.

עם כמה שאני ימנית, אני חושבת שזה עצוב.

כן הבנתי אותה, כי כנערה גם אני הרגשתי והתנהגתי ככה, אבל התבגרתי מאז. 

פה מדובר באשה בהריון, לא ילדה שיודעת רק מה ששומעים בבית.

נכון שיש אפליה מתקנת ומכניסים מספר קבוע של ערבים לבתי ספר לרפואה ולכל אוניברסיטה בכל תחום.

אבל! אני בטוחה שהם צריכים לעבוד פי 2 יותר קשה כדי להוכיח שמגיע להם להישאר בתוכנית,

ועוד יותר קשה כדי למצוא עבודה לאחר סיום התואר.

הם חייבים להיות יותר טובים כדי למצוא עבודה. כי ככה זה בארץ.

הווירידים שלי בולטים ובכל זאת האחיות תמיד מסתבכות וחופרות לי ביד.

אחת היתה צוחקת על שכואב לי, השניה סתם אפאטית.

אני מרבה להתעלף מכאבים בבדיקות דם מאז המחלה שלי, כי אני ממש מרגישה את הדם נשאב לי מהווירידים,

פשוט כאבי תופת.

תחשבו שמגע של חיבוק לא נעים לי, אז מחט שחופרת לי ביד ושואבת דם?

אחרי כל בדיקת דם היד שלי משותקת ליומיים ויש לי סימן שחור ענק באזור ה"מחורר".

האח אמר שעדיף שאשכב כדי לא לקחת סיכון. האחיות תמיד נזכרו להשכיב אותי אחרי

שהתעלפתי, או שניה לפני שצנחתי.

הוא היה סופר נחמד, סופר עדין ולא הרגשתי כמעט כלום. כאב לי, אבל הרבה הרבה פחות מבדרך כלל.

לא התעלפתי, וכשהוא ראה שאני בוכה הוא שאל אם לעצור ואמר שהוא מתנצל שהוא מכאיב לי.

מהכאב והלחץ השתתקו לי האצבעות וננעלו במצב של חצי אגרוף (יש לתופעה שם, אין לי מושג מה).

הוא ישב איתי וחיכה עד שזה נרגע והצלחתי להזיז שוב את האצבעות.

אחרי שעתיים היד שלי חזרה לתפקוד תנועה כמעט מלא ואין לי סימן של נרקומנית.

אני שמחה שנכנסתי אליו.

עצוב לי שיש הרבה אנשים כמו האשה הזו שסירבה להכנס אליו רק כי הוא ערבי.

יש לנו גם רוקח ערבי, והוא מאוד נחמד ואדיב, הרבה יותר מהרוקח היהודי קצר הרוח. 

בעבר, בזכות רופא ערבי לא הכניסו אותי לניתוח מיותר להסרת אפנדציט. כבר הכינו אותי לניתוח ואז

הוא נכנס ובדק אותי ואמר שזה בכלל לא דורש ניתוח ושחבל להתעלל בי סתם.

והאזרחית קיין הזכירה לי את רופא השיניים הערבי שהיה לי, שגם הוא היה סופר עדין :-)

עד היום היה לי רק ניסיון טוב עם אנשי רפואה ערבים. יותר מיהודים ישראלים ויותר מרופאים עולים.

אבל למי אכפת?

הכי טוב להתרכז בגזענות באירופה וארה"ב ולא פה, בארץ הגזענים.

-3-