למי אכפת?

לגבי אותה תגרה שכתבתי עליה בפוסט הקודם -

זה נגמר באותו לילה בדקירה של חייל, בכך שכל העולים ננעלו בחדריהם (כדי להגן עליהם) למשך כל הלילה ולא הורשו לצאת, גם לא לשירותים. הביאו להם בקבוקים להשתין בהם. בבוקר שוב פרצה תגרה, הכי גדולה מכל אותו שבוע. החייל שאימצנו ניסה לברוח מהבסיס, הוא אמר לי שהוא מפחד להישאר שם ופשוט עמד ליד שער הכניסה במשך שעות ארוכות. הבהרתי לו שבצבא הוא לא יכול פשוט ללכת וחייב להישאר עד שיקבל אישור לצאת. הוא טען בצדק, שלא יכולים להכריח אותו להישאר במקום שלא מצליחים להגן עליו. הוא דיווח לי בלייב על התגרה, כשהוא עומד במקום בטוח ליד הש"ג. שוחחתי עם הקצינה שלו ש"הרגיעה" אותי וטענה שהכל בשליטה ושהאירוע נגמר, בעוד בזמן השיחה איתה אני שומעת את הבלאגן ברקע חוגג.

לבסוף שיחררו אותם הביתה למרות שהיו אמורים בכלל לסגור שבת, אבל בגלל המצב הוחלט לשחררם.

זה נגמר בקצינים פצועים שניסו להפריד, חיילים פצועים משני הצדדים ומעל ל35 עצורים. בושה לצה"ל.

הסופה הזו שהיתה השבוע הזכירה שוב, עד כמה המצב בישראל דפוק. תשתיות של מדינת עולם שלישי.

"כולם מתבקשים לרדת מהרכבת, כל הקווים לצפון מבוטלים עד להודעה חדשה" הכריז הכרוז בעוד אני מנסה להגיע לעכו, ותקועה בת"א מרכז.

לא הגיוני ששכונות שלמות נותרות ללא חשמל, וללא יכולת לצאת משם. חיל הים שמתערב כדי לחלץ משפחות על סירות גומי, במקום בו כמה שעות קודם נסעו מכוניות. ביזיון. זה ממש לא סנדי, ולא צונאמי. זה רק נראה כל כך רציני בגלל הנזקים וההצפות.

יום ראשון היה טקס ההשבעה של אותם חיילים, ביניהם הבחור שמשפחתי אימצה. למרות מזג האוויר נסעתי לעכו. לקח לי פי 2 זמן להגיע אבל זה היה שווה את זה.

מאוד מרגש לראות משהו כמו 150 יהודים ממדינות שונות באירופה, אוסטרליה, ארה"ב ורוסיה - לבושים במדי צה"ל, עומדים בשלשות וצועקים
"אני נשבע, אני נשבע" לצה"ל ולמדינת ישראל, כל אחד עם המבטא שלו :-)

הם עמדו בחוץ בגשם המסכנים (גם הקהל), תחילה דרש הרס"ר (האדיוט) שיורידו מעילים לכבוד הטקס, אך נענה לבקשות לאפשר להם להישאר עם המעילים בטקס שאורכו שעה, בקור ובגשם ליד חוף הים בעכו. גם ככה חצי מהם בדוק נהיו חולים.

אני מחפשת דירה עם חברה באזור המרכז. החיפושים יכולים להיות מתישים ומתסכלים.

החלטתי להיענות להצעת עבודה שתגבה ממני מחיר בריאותי גבוה אבל תעזור לי לעבור כבר ולהתחיל לנשום מבחינה כלכלית.

רק ל2-3 חודשים, כדי לעמוד קצת על הרגליים. בינתיים אני ממשיכה לחפש עבודות בתחום וכאלו שלא יהרגו אותי פיזית.

הקבוצה שלי כרגיל ממשיכה לאכזב, אבל גם השיפוט והתנהלות ההתאחדות באופן כללי.

גמר הטוטו נדחה בשל מזג האוויר. יום קודם חיכינו שידחו אבל לא דחו, אני הכנתי כבר את החרמונית שלי, שמשמשת אותי לפחות לשני משחקים בשנה.

טוב שדחו. ת"א ישר בכו על שלא דחו את המשחק שלהם והמסכנים נאלצו לשחק בגשם. אנחנו שיחקנו בטילים, הם בוכים שנאלצו לשחק בגשם.

היום נגעלתי מכותרת העיתון "הגרלה קשה לתל אביביות". נכון, כי הן רגילות שכל שנה מסדרים להן הגרלה נוחה מליגה א\ב\ז. בדיוק כמו זו שקיבלה חיפה. אבל התל אביביות קיבלו את ההגרלה הכי נוחה מתוך ליגת העל - את נתניה המחורבת ואותנו, את באר שבע האפסים וחסרי עמוד השדרה.

בהתאחדות דואגים לתל אביביות. כל השאר לא מעניין. הכותרת הזו ממצה את מה שאני טוענת כבר 20 שנה. הרבה יותר הגיוני שאנחנו ונתניה נבכה על הגרלה קשה, כי נפלנו עם מקום ראשון ושני בליגה. אבל מה פתאום? כל מה שמעניין את ההתאחדות זה שהתל אביביות ימשיכו, לפחות עד חצי הגמר ושאחת מהן תהיה בגמר. אם יש אלוהים, ואם יש צדק, שתיהן יעופו עוד לפני שמינית הגמר.

אפשר להגיד "ברוך שפטרנו" אחד, על יו"ר הוועד האולימפי.

לגבי הבחירות...

פשוט גועל נפש!

מצופה אומנם, אני לא מופתעת, לא מהתקשרות השמאלנית, לא מהתשדירים הגזענים של ש"ס, לא מהאוטופיה של הליכוד, ולא מההכפשות של שלי\ציפי\לפיד. כי אין להם באמת משהו להגיד חוץ מכמה שביבי זה רע.

אבל עם כמה שזה לא מפתיע, זה עדיין דוחה.

כימנית אין לי למי להצביע. גם בבחירות הקודמות לא הצבעתי לליכוד בגלל ביבי, ובבחירות האלו פשוט אין למי להצביע.

אני לא חושבת שנתניהו עשה טוב (מלבד בלימת המיתון העולמי), והוא דירדר הרבה מאוד (יחסי חוץ) אבל אני ממש לא רוצה את שלי השקרנית כראש ממשלה. זה יהיה אסון בערך כמו הקדנציה של ברק כראש ממשלה.

השבוע, ב 7.1 ציינו יום הולדת 40 לאחי הצעיר, מעל קברו בחלקה הצבאית. מדהים כמה שהזמן לא באמת מרפא.

הוא יכל להיות בעל, אב ל4-5 ילדים מאושרים היום. להחזיק באימפריה חקלאית יחד עם אבא שלי, להפיץ טוב, אהבה, חיוכים ובדיחות כפי שעשה בחייו הקצרים. במקום זה אנחנו רק מנחשים מה יכל היה להיות, בוכים מעל קבר קר. קיבינימט

-4-

שיהיה סופ"ש מוצלח