למי אכפת?

הדירה מתחילה לקבל צורה לאט לאט.

השבוע התקינו לנו סוף סוף כיריים! לא חשבתי שאי פעם אני כל כך אשמח לראות כיריים חח.

אני עדיין חיה כמו איזה נווד, בלי ארון ובלי שולחן כתיבה לעבוד עליו, ולמבחנים שברתי את הגב ולמדתי בסלון.

באמצע השבוע גם הסלון הגיע, אז יש לנו קצת איפה לשבת. עוד אין פינת אוכל, רק שולחן בלי כיסאות.

אז אנחנו אוכלות על הספה עם השולחנות קפה.

יש לנו עוד הרבה דברים לקנות לדירה, בעיקר קטנים שתורמים לנוחיות. לאט לאט.

עכשיו אולי יהיה לי קצת זמן לטפל בדברים שחסרים לי אחרי המבחן הגדול שעברתי ברביעי.

הייתי בהרבה ראיונות עבודה, וביום חמישי היה לי ראיון שאני ממש מקווה שהתפקיד יהיה שלי, ויש לכך סיכוי ממש טוב!

ע.במאי שני בפיצ'ר ישראלי. עוד סרט אחד ואני אוכל להירשם באיגוד!

הוא אפילו הסכים לשחרר אותי פעם בשבוע כי אני עדיין לומדת הסמסטר הזה, מלבד החודש של הצילומים שאותו

אני אפסיד בלימודים אבל לא אכפת לי.

לימודים...

סאגה נוראית שלא נגמרת.

אני אולי אפרוש בלי לסיים את התואר.

אין לי כוח יותר, אני לא צריכה את התעודה הזו שלא שווה כלום בעולם שלי, שם רק הניסיון והמוניטין שווים.

חשבתי שאוכל לסיים הסמסטר הזה, אבל כנראה שלא, בגלל הממוצע הבעייתי שלי.

בשנה א' כשחליתי ועזבתי את הלימודים נכשלתי בהרבה קורסים כתוצאה מכך, וגם בשנה שעבדתי בטירוף על

סרט הגמר לא הצלחתי להגיש בזמן עבודות ויש לי עוד כמה נכשלים. אז בגלל כל האפסים האלו שהתווספו לי לממוצע,

הוא עומד על ספרה מזעזעת של 65.4. ככה אי אפשר לקבל תואר, צריך מינימום של 75. מה שאומר שאני אצטרך לעשות קורסים אקסטרא, מעבר לכמות הדרושה רק כדי לשפר את הממוצע עד שאגיע ל75, ולזה כבר אין לי זמן או כוח.

תבינו, הציונים שלי הם 80 ומעלה, אבל בגלל הנכשלים שיש לי, הממוצע ברצפה.

השבוע הפסדתי עבודה של 24 אלף שקל ב 3 חודשים בטלוויזיה בגלל היום בשבוע הזה שאני לומדת ותקוע

לי כמו אבן בגרון. היא ממש אהבה אותי, ורצתה כבר לסגור איתי אבל אז אמרתי לה שאני לא יכולה לעבוד 5 ימים, שיש לי יום בשבוע שאני לומדת. קיבינימט. והיו עוד כמה כאלה, פשוט זו עם הסכום הכי גבוה.

יום שני יש לי פגישה עם האיש שאחראי על הנושא הזה במחלקה, ואם הוא לא יבוא לקראתי,

כנראה שאני לא אצא עם תעודה ביד שאומרת שיש לי "תואר". הוא יכול לעזור, הוא רק צריך לרצות,

וזה לא משהו שיש לו בלקסיקון לצערי, ואף אחד לא יכול להתערב לו בהחלטות. מקווה לתפוס אותו ברגע של נדיר של נחמדות.

אבל גם אם יעזור לי עד קצה המותר, זה כנראה לא ממש יספיק :-\

אני צריכה איזה נס

ידעתי שהשנה אני אצטרך להוציא בכל קורס 85 ומעלה, ובינתיים אני עומדת בזה עם 85, 92 ומחכה לציונים בעוד 4 קורסים,

אחד מהם גם יהיה באזור ה 90. אבל זה לא יספיק :-\

אין מצב שאני עושה עוד סמסטר. אין מצב שאני עושה שנה שישית, אין מצב שאני שוב שוברת את הראש ואת הכיס עם

המגבלה של העבודות שאני מפסידה בגלל יום בשבוע של לימודים. גם בראיונות אמרו לי שלא מעניין אותם התואר, אלא הניסיון.

מצד שני, למרות ההערות העוקצניות של אחותי שאמרה לי "אולי הגיע הזמן שתסיימי כבר משהו פעם אחת בחיים שלך?",

מעולם לא פרשתי מכלום ומעולם לא עזבתי משהו באמצע. זה לא באופי שלי. כך שקשה לי עם המחשבה שאחרי 5 שנים,

אני בסוף אצא בלי תואר, בלי לסיים. אבל זה ממש תוקע לי את החיים! גם פיננסית וגם מקצועית.

דעתכם ועצתכם תתקבל בברכה :-)

 מחפשת אופק טוב יותר. טיול כלניות ועתיקות אתמול.

*חוצמזה...

הקבוצה שלי ממשיכה לבזות, ממש מייאש כבר.

המצב הבריאותי שלי בירידה כבר שבועות, עד שהשבוע כמעט נכנעתי ולקחתי משככי כאבים.

אתמול אכלתי עם יד אחת, היה "תענוג". היום לא נסעתי למשחק של ב"ש כי לא היתי מסוגלת לנהוג. כל התקופה

האחרונה יש לי קריסה כל כמה ימים, אני מניחה שזה בגלל המעבר וכל זה. אבל אני חייבת להתפקס כי אני בשאיפה

להתחיל לעבוד בתחילת מרץ משרה מלאה + לימודים אז אני צריכה גוף מתפקד.

אני מנסה לתפוס את המטפל הראשון שהיה לי, זה שהצליח להרים אותי על הרגליים, עכשיו שעברתי למרכז יהיה קל

יותר להיפגש איתו (הוא ברמת גן), אני רק צריכה למצוא אותו!

שיהיה שבוע טוב חברים!

שבוע חשוב מבחינתי - גם מחכה לתשובה לגבי העבודה וגם ביום שני יוכרע האם אצליח לסיים תואר השנה או שאני יוצאת בלי תעודה. וגם הולכת לקנות ארון ושולחן כתיבה כי אי אפשר ככה! (הבגדים שלי מונחים על מזרון דק על הרצפה בערמות) ומקווה למצוא משהו זול וטוב יחסית. שבוע הבא שוב מבחן גדול, שאין לי מושג איך אני עוברת אותו, על התהפוכות במזרח התיכון...

הקורס שהכי מפחיד אותי שאני אוציא פחות מ 80 בו.

-6-