לחופש נולדה

החלטתי לנטוש. זה היה בוקר יפה מידי בשביל להשאר בין כתלי בניינים. עזבתי את הכל. את המחשב עמוס המטלות, הבוס שמטלפן נון סטופ,מכונת הכביסה שסיימה לעבוד, הכלים בכיור ובעיקר את המחשבות. של מה יהיה אם.. ומי חולה,ומי ילבש מה,ומי יאכל מה.. ולעזאזל,אל החופש.

החופש התחיל במספרה ,בדמות הספר שלי,שאוהב אותי עד מאוד,היצירות שלו תמיד נראות עלי טוב. גם הפעם לא התפספס לו.

אחר כך הקניון עם השפע המנצנץ שלו חיבק אותי חיבוק שואב ואכן נשאבתי..

כשחזרתי, הייתי יותר יפה,יותר אופנתית,יותר ריחנית ועם הרבה פחות כסף.

כשיצאתי מהקניון פגשתי את עובד העריה שטאטא את הרחוב. נראה לי שבחצי יום הוצאתי רבע מהמשכורת שלו לפחות.

לא יודעת למה, ידעתי שזה לא בסדר ופשוט לא היה לי אכפת! מה שכן היה לי אכפת זה להביט במראת המכונית שלי בדרך חזרה ולפזם לעצמי שיר עליז.