לחופש נולדה

ישבתי לידו על הספה.

שש שנים לא נגעתי באישה, הוא אמר לי,

חייתי בדירה הזאת לבדי מאז שאשתי עזבה הכל וברחה לחו"ל.

זה רק גרם לי לרצות אותו יותר.

היה לו מבט כחול עמוק בעיניים שרציתי לצלול לתוכו.

המרחק הפיזי ביננו היה מזערי אך קשה כל כך למעבר

המתח היה כל כך חזק שאפשר היה לחתוך אותו בסכין.

אני נשואה ובשבילו זה היה טאבו (אז...)

רציתי לגעת בו.

לדעת מה התחושה של עורו בעורי

לנשום את נשימותיו,להריח אותו.

ידעתי שהוא רוצה אותי בטירוף.

זה כמו לרכב על אופניים ,אמרתי לו, אף פעם לא שוכחים.

 נטלתי את ידו בידי.

גופו רעד למגעי.

הוא התרגש מכל נגיעה שלי ולו הקלה ביותר.

לאט, בעדינות ובאהבה רבה הזכרתי לו איך רוכבים על אופניים (והוא רוכב טוב...)

מעולם בחיי לא חשתי כימיה גופנית, נפשית ורגשית עמוקה כל כך עם אדם.

זאת הייתה אהבה ללא ספק, אהבה שוויתרתי עליה

למען משפחתי,למען ילדיי למען בן זוגי וחברי לחיים.

לא חושבת שפוגשים אהבה כזאת יותר מפעם בחיים.

היה שלום אהובי.

היה שלום.