לחופש נולדה

ביום שלישי הקרוב יערך יום התרמה ארצי משותף לכמה עמותות העוסקות בעזרה לנוער במצוקה.

ניסיתי לא להזכיר את זה כאן,על מנת להקשות את הזיהוי שלי, אבל לא ממזמן התחלתי להתנדב באחת העמותות האלה.(אל תגלו,טוב?)

הייחוד של המתנדבים בעמותה הזאת הוא שהם באים אל הנערים והנערות לרחוב ולא מחכים שהם יגיעו אליהם- למוסדות הפורמליים.

אני יודעת שנמאס לתרום כבר ושזה כבר די פאסה כל ההתרמות האלה,אבל אולי תזכרו את הנער הזה שפגשתי בשתיים בלילה כשיקישו בדלתכם.

-היי,את, מתנדבת!

-כן? קראת לי?

-כן, נקעתי את הרגל כאן,את מוכנה לעזור לי?

קור אימיים, הילד יושב בלי מעיל,חולצה קצרה,קפוא,רועד,שתוי למדיי,אולי גם יותר.

-איפה המעיל שלך?

-הוא פה, נשפכה לי עליו בירה.

זאת הייתה פעם נוספת בה הוא ניסה להזיק לעצמו. פעם תלה עצמו על חגורה שנקרעה,פעם נשרף הקראוון בו התגורר ועכשיו- הוא מקפיד לקפוץ ממקומות גבוהים במיוחד,אולי סוף סוף יקרה לו משהו או מקסימום ישימו סוף סוף לב אליו ולכאבו.

נבדקה הרגל, נחבשה,קיבל תה חם ואקמול,אחד המתנדבים הקפיץ אותו לבית של חבר,שם ילון בלילה כי בעצם אין לו ממש איפה להיות. אמא שלו זורקת אותו לאבא שלו ואבא שלו לאמא שלו והוא – כבר ממש לא עוקב.

זה לא סיפור מאוד מזעזע (יש הרבה הרבה יותר מזעזעים ממנו)

סתם פגישה לילית קצרה ועצובה מאוד.

 http://www.elem.org.il