לחופש נולדה

שנה וחצי אחרי, חזרתי לכאן.

האמת? לא האמנתי שאמצא את הבלוג הישן שלי מפעם. את תעוד הנאיביות שלי ההוא,לפני הכל.

היום, אני גדולה יותר בשנתיים, מפוכחת יותר בשנתיים, פחות נאיבית, אבל לא בטוח שיותר חכמה.

כל כך הרבה התרחש בזמן הזה, קשה לי להאמין. ועם זאת מלבד תהליכים פנימיים שעברתי, הרוב נשאר אותו הדבר.

לא יודעת אם תהיה נפש אחת שתקרא את הכתוב פה. כמו עץ שנופל ביער וקול נפילתו נשמע אבל אף אדם לא נמצא ביער. האם הוא אכן נפל? ואיך נדע שנפל אם לא שמענו? אז אני כאן, העדה היחידה לצליל שנפילת העץ שלי משמיע ביער הוירטואלי.

שמחה לקרוא את עצמי מפעם, רגע לפני שחיי התהפכו רגע לפני שנכנסתי למסע שאת תוצאותיו נפשי נושאת עד היום.

אוהבת אתכם,

אני.