לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג צבעוני . [?]


סתם בלוג שנפתח מתוך שיעמום

Avatarכינוי: 

בת: 95

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

דה דה דםם


סתם עדכון כי אין לי מה לעשות עם החים שלי..

אחלה חג

ראיתי את מאמא מיה בפעם השניה

ואני עדיין חושבת שזה סרט סבבה למרות הביקורות הרעות

כאילו כולם אומרים שמצאו את העלילה שאפשר לשלב בה הכי הרבה שירים של אבבא

זה אולי נכון

אבל אני לא מרגישה את זה...

אמממ אין לי יותר מה לכתוב

אז..

נתראה [?]

נכתב על ידי , 20/9/2009 12:06   בקטגוריות אני, טלוויזיה וכאלה, ביקורת  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Chaos88 ב-25/9/2009 15:31
 



עדכון?


שלום

מה נשמע כולם?

אצלי הכל אחלה

רק רציתי עדכון קטן.

ידעתם שלא אכלתי ארוחה לצהרים היום?

אה זה כי אמא שלי התעצבנה עליי מאוד.

הייתי מפרטת, אם אח שלי לא היה רואה טלוויזיה בחדר השני.

to make a long story short,

זה בגלל ספר גאו'.

אבל לא חשוב.

 

מה שאני כן רוצה לפרט, זה איך ילדים בכיתה ז' חושבים שהם יכולים לזרוק פירות וכדורי טניס על חבורה של ילדים (6) בכיתה ח'.

והם ימשיכו לחשוב ככה אם אנחנו לא נטפל בזה, אחרי מה שקרה היום.

אני, שיראל, עמית, דניאל, יואב ושקד הלכנו לאיטינו לתחנת האוטובוס אחרי בצפר.

לפתע שקד אומרת אווץ' ואז נופל לה כזה בונג'ול [הפירות סרק האלה שצומחים על עצים ואז כשהם בשלים הם הדבר הכי מגעיל בעולם חוץ מחרא של ציפור על חולצה שחורה] מהשיער.

אנחנו מסתובבים ורואים חבורה של ילדים מכיתה ז' עומדים וצוחקים.

איזה מצחיק זה לזורק על ילדים שגדולים ממך בשנה בונג'ולים? נכון? מי מסכים איתי?

*זה היה בציניות, מי שאמר אני שייתן לעצמו כף שטות בבקשה*

ואז הם זרקו עוד כמה, וחלק פגעו בי.

וילד אחד מצביע עליי וצוחק.

אז באתי אליו בונאה אתה תחטוף מכות מה נראה לך?!

כי זה מפחיד כזה, למרות שאני נמוכה כזאת.

והייתי בטוחה שחבריי יעשו מה שחברים אשכרה עושים.

יעני יעמדו מאחורי ויגידו תגיד אתה רוצה מכות?

אבל לא.

אז אני לקחתי עוד צעד.

הורדתי את התיק שלי בסטייל ^אעש^ על הרצפה ואמרתי.

בוא.

בואי.

בוא.

בואי

בוא

בואי

ואז ציפית שחבריי יעמדו מאחוריי ויראו כמו בריון.

אבל מה הם עשו?

יצחקו.

הכי מתבקש, נכון?

מזל שלצוציק לא היה אומץ להחטיף לי אגרוף.

לא אמרתי מזל של מי, זה גם מזל שלו.

אני הייתי קורעת את רועי מהכיתה שלי במכות כל הפסקה, סתם בשביל הכיף.

אבל בכל זאת, הילד הזה היה דובון, וזה גם להרביץ לקטנים.

אם הוא היה מתחיל נשבעת שהייתי ממשיכה.

אבל הוא לא, אז צעקתי על ה"חברים" שלי והלכתי.

יצאתי פחדנית. :|

 

ואז כשישבנו בתחנה והם זרקו עלינו כדור טניס שפגע ביואב והוא התעצבן,

שקד זרקה את המשפט הכי קשור בארץ.

הם עכשיו חושבים שהם יכולים להציק לילדים בכיתה ח' בלי לקבל מכות

ועכשיו כבר אי אפשר לעשות כלום.

אם הם יבואו עכשיו לא נעשה להם כלום.

זה היה צריך להעשות על חם.

ממש באותו רגע.

אז אמרתי לה שלמה אם היא חושבת כמוני היא עמדה וצחקה עליי כשאני רציתי להחטיף לבחור אגרוף?!

אז היא אמרה שאם היא היתה בסרט היא היתה מרביצה לו.

אבל זה פשוט היה מצחיק

בקיצור, אל תרביצו לילדים קטנים מכם.

ואל תזרקו כדור טניס על ילדים גדולים מכם.

בהצלחה

נכתב על ידי , 15/9/2009 19:13   בקטגוריות אני, בית ספר, ביקורת, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תאונות דרכים | פריקונת


"בוקר טוב עולם

מה שלום כולם..?"

 

דבר ראשון, לפני שאני עוברת אל סדר היום, אני רוצה לציין משהו מאוד מאוד חשוב.

תקראו את זה, ולא בשבל לעשות לי

טובה.

זה באמת חשוב.

בבקשה, תקראו את זה.

 

יש לי בעיה ענקית.

אני חושבת... לא בטוחה, שאני מתאהבת במי שהיה פעם חבר שלי.

לא חשבתי שאני התגברתי עליו מאז, בלי קשר.

ואז חברה שלי (ענבלי כפרעליה D:) שלחה לי מייל והזכירה לי את המיילים הישנים שלנו מכיתה ו'..

איזה חמודות היינו.

ואז התחלתי לחפור בארכיון (אין על ג'ימייל) ומצאתי מיילים שלי ושלו.

זאת תשובה של מה שאני כתבתי לו:



^השם שלו מצונזר^

 

אז תגידו, אוקיי, אז הוא כתב שהוא אוהב אותך, אז מה?

 

אני אגיד לכם מה.

יום אחד בבית ספר הייתי חולה.

(אחרי שנפרדנו, כלומר אחרי שהוא נפרד ממני)

ואז הילדים בכיתה שלי שיחקו אמת או חובה, ויצא חברה שלי עליו.

הוא בחר אמת.

ואז היא שאלה את השאלה המתבקשת:

אי פעם אהבת באמת את עדי?

והוא ענה את התשובה המתבקשת.

לא.

וחסרת הטאקט הקטנה (שיראל שמה) אמרה לי את זה לפני בערך חצי שנה.

אז ניסיתי למחוק את זה מהזיכרון שלי, ואז חסרת הטאקט הגדולה פרצה מתוך חסרת הטאקט הקטנה ואמרה יכול להיות שהוא שיקר לך וניצל אותך. הוא אף פעם לא אהב אותך.  הוא אף פעם לא אהב אותך... הוא אף פעם לא אהב אותך...

 

 

ומאז זה מתנגן במוח שלי.

ויש מצב שאני מתאהבת בו שוב.

החיים קשים, לא?

 

 

נכתב על ידי , 8/9/2009 16:50   בקטגוריות אהבה ויחסים, שחרור קיטור, אני  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עדי . ^^ ב-17/9/2009 16:11
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעדי . ^^ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עדי . ^^ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)