אז מה אם הכתבות שלהן עוסקות בנושאים דביליים ולא קשורים, כמו איך לשרוך את הנעל הפוך בשרוכים ורודים בזווית של 85 מעלות, או משהו. החכמה זה להתייחס לפרטים הקטנים!
כמו נניח,
ההמלצה על
סדרת הספרים המהוללת של
אנגוס, חוטיני ונשיקות חזיתיות.
שבו מדובר למירב ההפתעה, על אנגוס, חוטיני ונשיקות חזיתיות.
ציטוטים לא בנאליים בכלל בשביל שתאמינו שהנושא הוא אנגוס, חוטיני ונשיקות חזיתיות (או: "היי, יש פה ציטוטים!"):
"היי לינדזי, התנשקתי נשיקה חזיתית מלאה!"
"לינדזי לבשה חוטיני. איכס."
"אנגוס זה החתול שלי."
מעניין.
וזה פחות או יותר כל הספר, אבל מעריב לנוער אומר שהוא מאוד מצחיק! וגם שנון, ועוסק בלבטי הנוער!
אני אישית, שוכנעתי.
ואחרי חוייה מעשירה שכזאת, מי לא ירצה לקרוא את ספר ההמשך,
בספר מסופר, בצורה מקורית במיוחדת, על ילדה שלובשת תחתונים ממש ממש גדולים!, שעוברת חוויות סוערות במיוחד!
ציטוטים לא בנאליים בכלל ששמו בשביל להוכיח שהנושא הוא ילדה עם תחתונים ממש גדולים (או: "היי, יש לה תחתונים ממש גדולים!"):
"אמרתי לה, "כבר מזמן לא הלכת לכנסייה, ג'ז?": והיא ענתה, 'זה בסדר, אני לובשת תחתונים ממש גדולים."
אכן תקציר משובח.
וגולת הכותרת, הרגע שכולנו חיכינו לו, התירס שעל החרא כזה למעלה בסידור יפה כזה באסלה,
נונגה-נונגה!
עכשיו, מה שיותר מגוחך בקטע זה שבמקום כותרת מטומטמת שאיכשהו קשורה, מתברר שהכותרת פה, כמו כל הספר, בעצם לא קשורה, לכלום.
תקציר הספר לפי מעריב לנוער:
ג'ז נשמעה כאילו היא חושבת, וזה א) לא רגיל ו- ב) מפחיד.
אמרתי, "אבל אז קרה משהו מוזר. הוא עמד מאחורי, עם הידיים שלו על המותניים שלי."
"אוווו..."
"ד'אקור. בכל אופן, הסתובבתי והוא קפץ אחורה פעמיים, כאילו כדי לפנות דרך."
"הוא רקד?"
"לא...אני חושבת שהוא פחד לחטוף מכת מחץ מהנונגה - נונגה שלי..."
ואז שתינו צחקנו כמו מטורללות שלקחו גלולות טרלול (זאת אומרת המון).
אהא. אממ. אוקיי.
שימו לב שכל מה שכתוב, נרשם בצורה אובייקטיבית לחלוטין ללא שינוי ניסוח או הכנסת דעה אישית.
אני בטוח שה"נונגה נונגה" היחיד שמחטיף מכות מחץ זה העורכים של העיתון הפתטי הזה אחד לשני בזמן העבודה או משהו, אחרת אין לי שום הסבר הגיוני לאיזה אידיוט אינפנטיל יאשר דבר כזה.
הא, נו. לפחות היה מצחיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
