אנטיתזה.

במהלך שיעור חינוך לפני מספר שבועות, כמו במהלך כל שיעור מיותר אחר במערכת, למחנכת לא היה ממש מה לעשות איתנו, אז היא חילקה לנו מאמר של איזה לוזר שחושב שהוא יודע לכתוב (טוב מן הסתם, מעריב) ומדבר על אם שזועקת לעזרה. בצורה מפתיעה למדי, הכותרת של המאמר היא "זעקתה של אם" (היי שמעון, נראה לי שהאמא הזאת זועקת!)

המאמר בעצם עוסק באם (זועקת!) שלא מצליחה להשתלט על ילדתה בת ה-14 ש, ואני מצטט, "חוזרת בימי שישי מאוחר בלילה, והיא מדברת על הזמן על אופנה, ובנים, ומדברת בסלנג!" ובעצם במקום לקחת את המצב הבהחלט כאוב הזה בידיים, ופשוט להציב לה גבולות, מעדיפה לעשות סצינה מוגזמת למדי ולהאשים את כולם חוץ ממי שבאמת גרם למצב, מי אם לא היא בעצמה. ובכולם אני מתכוון לא רק את הילדה, אלא גם את כל הדור, המורים, מערכת החינוך, לימור לבנת, ממשלות ישראל לדורותיהן ובטח גם כמה חמוסים בדרך.

אז קודם כל, גבירתי, צר לי להודיעך שבתך היא.. בת נוער, ועוד בת 14. לפי התיאורים היא אמנם די פרחה, אם בחבורה שלה נושאים כמו המצב הביטחוני, המדיני, דו"ח דברת וכו' לא עולים כל בשיחותיהם, כי בתור בן 15 שיודע מה הולך בקבוצות את טינאייג'רים, ולא בת חמישים וכמה, לוזרית מתוסכלת שחושבת את עצמה למגניבה שמבינה, אני בהחלט יכול לומר שהנושאים עולים לא פעם ולא פעמיים אלא בצורה שוטפת ונוצרים אפילו כמה דיונים מעניינים. וחוץ מזה, איזו בת 14 לא חושבת על אופנה ובנים, וממתי זה נהיה לא בסדר?!

עוד דבר אירוני מתוך רבים, הוא שהדוברת אומרת ש"גם אנחנו מרדנו בהורינו, אבל לכו תשוו, כי כיום המרד הוא מי מגיע הביתה יותר מאוחר".
ראשית כל, עם כל הכבוד לדור המבוגר (בוגר לא נראית לי מילה מתאימה), אם אנחנו נכנסים לקטנות, שנות ה-60 שהסתכמו בקיום יחסי מין, סמים, הריון בגיל מוקדם, בריחות מהבית, והמרת דברי ההורים מתוך פרנציפ ותו לא, ממש לא משתווים ללהגיע הביתה מאוחר ולדבר על בגדים. ברצינות, זה ממש מגוחך. שנית, אם אתם חושבים שגידלתם מישהו שהוא עד כדי כך אפס עד שיעשה תחרות עם חברים מי מגיע יותר מאוחר הביתה, הוא ודרך החינוך שלכם באמת במצב בכי רע...


המאמר נגמר במשפט המיותר "עד כאן דבריה הכואבים של אם כואבת", שרמת חוסר האונים והפתטיות שנשפכים ממנו ללא הצדקה מאבד את כל הנקודות שלא נאבדו בדרך. המאמר הזה, בין אם טענת היסוד שלו לגיטימית או לא, מראה מה ניסוח רע וטענות תומכות חסרות הקשר יכולים לעשות.