אנטיתזה.

אז עניין התחרויות בישרא-בלוג כבר הגיע לתודעה של רוב האנשים, בין אם הם משתתפים בהן, או צוחקים עליהן. אבל זה כבר שולי - העובדה היא שתחרויות הן אחד הדברים היותר פופולריים ונצפים באתר כולו. לגיטימי, להתחרות תמיד היה ותמיד יישאר דבר מושך , מתאים לטבע הסקרן והפעלתן של בני אדם.

הבעיה שלי היא שכשזה מגיע לשלב שמעורבים בו גם כוח והשפעה, אנשים לרוב גם נוטים להפוך תחרות בריאה, לזנות נטו - כשניכר כ"כ שהאינטרס היחיד הוא מן הסתם עוד כוח ועוד השפעה, במקרה שלנו זה מתבטא בכניסות, בתגובות, בהכרה. וזהו.

זה התחיל ב"תחרות יופי", כביכול דבר שמצטייר כחביב, אם מקובל בחברה הישראלית שיש כאלה למה שלא יהיה בחברה הקטנה הזאת?
רק בשלב מאוחר יותר, אחרי שתחרות אחת נגמרה התחילה עוד אחת, מדוייקת לחלוטין, וכשזאת הסתיימה התחילה ועוד אחת, ולמרבה ההפתעה עוד עשרות על גבי עשרות - במתכונת זהה, ולעיתים השתתפו אפילו אותם האנשים.

וכאן זה לא נגמר, לאחר מכן נפתחו תחרויות בלוגים למיניהן, בחיפוש גם מצאתי תחרויות יופי לבנים איזה שדרוג, תחרות סוטים (?), והכי תמוה מביניהם - תחרות הכתב היפה ביותר. (אל תשאלו). ועוד עשרות שונים, לרוב העתקים ברורים אחד של השני.

מה כבר יכל לגרום לכזאת הענות יוצאת מן הכלל, של מתנדבים ממיטב הנוער המבורך? שעשו הכל בשביל האחרים, כלל וכלל לא בשביל עצמם?
עוד כניסות, עוד תגובות, עוד לינקים, עוד קישורים, עוד חמדנות. הכל תחת המוטו "כנסו אליי, ואכנס אליכם", בצורה הכי דוחה, ממוסחרת ומגעילה שיכולה להיות.

עידכון עריכה: איך לא, מסתבר שגם הבלוג לעידוד שמוקים הידוע לשמצה, כחלק מעבודות הצדקה שלו ועזרה לנזקקים, נותן פרסום מאסיבי לבלוגי תחרויות למיניהן. לא מפתיע במיוחד.