AnA

5 חודש ו12 ימים ..

כמעט חצי שנה בלי הבלוג.

והינה כל פעם שאני עוזבת את במחשבה של: ייאלה מה אני דכאונית

הדברים משתפרים לרגע ומיד חוזרים לקדמותם אם לא יותר גרוע.

לאט לאט אני נהפכת לדבר שאני הכי לא רוצה ליהיות.

אני כבר באה לבית ספררק כדי לחממם את הכיסא.

אני חוזרת לחוסר ביטחון עצמי.

אני כל היום מחפשת אהבה זמנית של גברים.

אני פוגעת באנשים שחשובים לי.

אני לא מוצאת את עצמי, אני מרגישה כאילו בא לי שאמא שלי,

באחת והיחידה זו שטרחה בשבילי, זו שנשאה אותי בבטן 9 חודשים,

תתעוף לי מהחיים . כי אני לא יכולה איתה יותר

אני לא יכולה לצאת מהבית בלי לדעת מראש שהיא כבר תסרוק את כל החדר.

אני יוצאת עם קופסא בידיעה שאני חייבת לגמור אותה לפני שאני חוזרת הביתה

כי עדיף שאני אעשן הרבה מאשר הידיעה שהיא תיזרק.

אין פרטיות.אין הנאה.אין אושר.אין חשק.

אין רצון לחיות.