AnA

בס"ד

חזרה לבית ספר.

כל כל הרבה הירהורים נפשיים.

כלכך הרבה חוסר רצון ללכת במסדרונות.להיראות.

כלכך הרבה חוסר רצון לאנשים.

כלכך הרבה חוסר רצון ללמוד.

כלכך הרבה חוסר רצון לקום בבוקר.

כלכך הרבה חוסר רצון לחיות .

כלכך הרבה רצון להרזות.

בס"ד

אני מרגישה דפוקה .

משהו דפוק בי ..

אני הבנתיי את זה כשדיברתי איתו.

הוא ,הוא הדבר הזה שעושה לי טוב לשניה, שעה ,יום

תלוי בשיחה ואיך היא מסתיימת .

נכון אולי זה כי אני מאוהבת אז בסדר ..

אבל לא .

זה תמיד ככה!

תמיד אני חייבת מגע של גגברר לצידי.

אם זה אורמ להסתובב עם ידידים אז זה ללכת יד ביד איתם.

אם יושבים במגרש אז זה לישבת על יד אחד מהם ולהשען,לשים עליו רגל או כל דבר אחר..

רק מגע ,יחס.

מאיפפה זה ?

כל הצורךך הזה לגברר.

בס"ד

אין טעם לחיים .

אם יש לי בגדים.

יש לי משפחה.

יש לי חברים.

יש לי הכל לא ?

אז למה אני לא מאושרת .?

אני מסתכלת בתמונות של חברות שעברו הרבה.. את הגרוע מכל.

והן מאושרות..

אז למה אני לא ? למה אני לא..

אין טעם לחיים האלו .