אז אני ותום עמדנו ליד העץ שעלה נחתה הציפור ועשינו מה שאנחנו אוהבים לעשות, להתווכח.

"דיוויד?" הוא כיווץ את עיניו, "את עדיין בקשר איתו?" הוא אמר את זה כאילו מאז ומתמיד אנחנו חברים, ויש לו זכות כלשהי לכעוס עליי בגלל שאני מדברת עם מישהו אחר.

"כן תום, אני בקשר איתו. אני מכירה אותו מאז שנולדתי!" כיווצתי את עיניי בחזרה אליו, "חוץ מזה, עד לפני שנייה בכלל לא דיברנו!" צעקתי עליו. הוא באמת מתחיל לשגע אותי.

הוא חייך חיוך מקסים והלך כמה צעדים אחורה, ממני. "תגידי, לאלפיות יש מחזור?"

נעצתי בו מבט, "למה אתה מתכוון בדיוק?"

"מאז שחזרת את בסערת רגשות, שזה מה שקורה לנשים אנושיות בדרך כל כשהן במחזור." הסביר בחיוך.

"אה," חייכתי אליו חיוך מבין. "לא, אין לאלפיות מחזור, הילדים שלנו צומחים מהאדמה."

"כן, בטח." הוא התחיל לצחוק וכשראה שאני רצינית הוא הפסיק והביט בי בהלם, "א...תם.. מה?"

דפקתי לו על הראש וקירבתי את אוזני אליו, "חלול." חייכתי בסרקסטיות.

"כן יופי עכשיו, תבדקי מה הוא רוצה." הוא שפשף את ראשו, והצביע על הציפור הלבנה שהתחילה לצייץ בקול.

"אבל תשב בשקט. אני צריכה להתרכז." הוא התרחק כשהתקרבתי לציפור.

"מה ההודעה?" שאלתי את הציפור וראיתי מזווית עיניי את תום בוהה בי.

"דיוויד רוצה לדעת למה עזבת." היא הודיעה אחרי שזרקתי לה כמה פירורי לחם שהתחלתי תמיד לסחוב איתי, למקרים מיוחדים- כמו עכשיו.

לא הייתי בטוחה אם לספר לדיוויד, בסוף החלטתי לספר. אז סיפרתי לציפור על הפתק שחבר טוב של אמא שלי הביא לי וגם אמרתי לו את התוכן של הפתק. שלחתי את הציפור עם שאלה חזרה לדיוויד וחזרתי חזרה אל תום.

תום ישב על אחד הספסלים, עמדתי מולו, מסיטה את שיערי מפניי.

"מה הוא רצה?" הוא לא הביט בי ושיחק עם הכפתור שבכיס מכנסיו.

גייסתי את המבט הכי רציני שלי ואמרתי, "הוא אמר שהוא בדרך לפה."

חבורה של ילדים והאימהות שלהם עברה לידינו, עושים רעש ומסתירים לנו את האור על ידי הצללים שלהם.

הוא כיווץ את עיניו והביט בי, מנסה לבחון את פניי.

"את צוחקת עליי, נכון?" על פניו הייתה הבעה מבולבלת.  

צחקתי מההבעה שלו. "יש לך חוש הומור מעוות!" התלונן כשיצאנו מהפארק. "רק חכי לתורך." מלמל לעצמו בשטניות.

"אתה יודע שחוץ מריצה אני טובה בהאבקות." הזהרתי אותו.

"מה את אומרת." צחק כשעברנו ליד מסעדה שהקירות בה שקופים, רוב הסועדים הביטו בנו ובאנשים לידינו. בין האנשים שלא הביטו בנו, ראיתי נערה בלונדינית יושבת מול בן שהיה מוכר לי מהשכבה.

"תגיד, מה הייתה עושה אם הייתה פוגש את האקסית שלך ברחוב?" שאלתי כשאני ממשיכה לנעוץ עיניים בקייט.

"אומר לה שאני תפוס?" שאל והביט בי, כדי לבדוק אם זה עונה על הציפיות שלי.

חייכתי, "ו?" שאלתי מזרזת אותו להמשיך.

"ו? אמ... למרות שהיא יפה, ומקסימה ושמאוד נהניתי בזמן שבילינו ביחד." חייך אליי, מנסה להתגרות בי.

"נחמד." חייכתי, "אבל אתה צריך להוסיף את הקטע של 'את תפגשי בחור יותר טוב ממני'."

"למה את רומזת בדיוק?" הרים גבות. צחקתי כשעברנו את המסעדה.

***

"קורנפלקס?" שאל מייקל -שכמו בכל שבת בבוקר ישב עם שיער מבולגן ופיג'מה, הנהנתי. הוא שם שתי צלחות על השולחן והוציא חלב.

"אז איך אתה מרגיש?" שאלתי ושפכתי את הקורנפלקס על החלב- זה עושה את הקורנפלקס פחות רך.

"בקשר למה?" הוא הבין שאני רומזת על משהו.

"מורגן." הבטתי בו כשבלעתי, מנסה לבדוק את התגובה שלו.

הוא חייך, "אני חושב שמצאתי מישהי אחרת.".

הרמתי גבות בפליאה, "נו, מי?".

הוא רק צחק ולא ענה.

***

הוא כדרר את הכדור מיד ליד וזרק לשלשה, הכדור נכנס.

"כן, מייקל!" צעקתי אליו מהאצטדיון, הוא חייך מלמטה ותום שעמד ליד מייקל קרץ אליי.

קים ואני באנו למשחק הכדורסל של בית הספר שלנו נגד בית ספר "ווסט אורנג 'שטרק"- אני חושבת שככה קראו לו. הפעם המשחק התקיים בבית הספר שלנו- שלא כמו המשחק הקודם- ולכן קים הצליחה לגרור אותי למשחק.

אחרי שהמנהל בירך את בית הספר המתחרה מולנו שהגיע מטקסס המשחק התחיל.

קים שראתה כמעט את כל המשחקים של מייקל הייתה פחות מוקסמת ממני- שלא ראיתי אף פעם את המשחק הזה. לאחר מספר דקות, כשקלטתי כבר את כל כללי המשחק, התחלתי להתעצבן כשהייתה עבירה על שחקנים משלנו. את קים, מסתבר, זה רק הצחיק.

אחרי חצי שעה, הבטן שלי התחילה לקרקר ולכן הוצאתי מהתיק חטיף שקים הביאה איתה. החטיפים האלה הם משהו, צריך לסדר דברים כאלה בכפר, משהו שאפשר לאכול חוץ מירקות וירקות.

הקהל היה מורכב מהורים, תלמידים, חברים ו... מעודדות. מהצד השמאלי של האולם- שהיה שייך לבית ספר ווסט אורנג' עלו קריאות עם השם ג'ק. כל פעם שהנער הכי גבוה בקבוצה קלע, הבנות צעקו חזק יותר.

"תגידי, את אמרת לי פעם משהו על 'ג'ק' אחד?" צעקתי לקים שהייתה מרוכזת במשחק.

"אני לא חושבת." אמרה והצביעה על אחד משחקנים, "ראית איך מייקל קפץ?". הסתכלתי בחזרה אל המגרש, ג'ק שוב קלע ושוב עלו צעקות מהמעודדות.

כל השחקנים התחילו לצאת מהמגרש.

"מה יש עכשיו?" שאלתי כשלא הבנתי למה הם יוצאים.

"הפסקה." היא אמרה והביטה בי מופתעת, חייכתי במבוכה.

"קים, תגידי, מה יש בתוך הדבר הזה?" שאלתי כשאני מעבירה לה את שקית החטיף שהיא קנתה. "אני לא חושבת שזה עשה טוב לבטן שלי."

"חטיף בטעם עוף, יש בזה בצק, מים, מלח, חומרי טעם-" היא הביטה בי כשרצתי במדרגות לכיוון השירותים, "לאן את הולכת?"

"להקיא." כיסיתי את הפה ופילסתי דרך בין האנשים.

קים לפעמים לא חושבת בהיגיון, מי לעזאזל מביא לאלף חטיף בטעם עוף? תודה לאל שזה לא היה עשוי באמת מעוף.

עברתי ליד השחקנים והמעודדות והמשכתי לשירותים, הרגשתי כבר איך החטיף עולה למעלה. פתחתי את הדלת לשירותים שהייתה בתוך המקלחות, ממנה יצאו ריאן והחברה שלו מהאוטובוס.

"אליס?" הוא שאל מופתע, כשהנערה שלידו עמדה לידו במבוכה. היא לבשה את בגדי המעודדות של בית הספר ווסט אורנג 'שטרק.

כמעט והקאתי עליהם, "אתה- תישאר- פה- " עשיתי הפסקה בין המילים כדי לשמור על החטיף בבטן. רצתי לשירותים והקאתי את כל מה שאכלתי היום.

"את... בסדר?" שאל ריאן לידי, כשעמדתי מעל האסלה והחזקתי את השיער שלי.

"רק רגע," התכוונתי לקום לשטוף את הפה ואז נזכרתי בטעם של העוף והקאתי שוב.

"עכשיו את בסדר?" שאל כששטפתי את הפה. הנערה הוציאה מהכיס בחצאית שלה חבילת מסטיקים, והיא הציעה לי מסטיק להעביר את הטעם.

"כן, תודה." עדיין הרחתי את הריח המגעיל שיצא לי מהפה.

"ריאן, יש לך זמן לדבר כמה דקות?" ביקשתי יותר משאלתי.

"אמ.. כן, יש עכשיו הפסקה, והמאמן אמר שהוא לא יכניס אותי עכשיו למגרש." הוא חייך. לא האמנתי שהוא יכול לבגוד בקים עם המעודדת החמודה הזאת.

"אני צריכה ללכת, נתראה." המעודדת יצאה וסגרה את הדלת.

"על מה רצית לדבר?" שאל כשהתיישבנו על שני כיסאות מעוקמים שעמדו בצד.

"מי זאת הייתה?" הצבעתי על הדלת שהיא יצאה ממנה לפני כמה שניות.

"אלן? היא הייתה חברה טובה שלי כשגרתי בטקסס. למה?"

"רק רציתי להזכיר שיש לך חברה." קמתי מהכיסא שהתחיל להתנדנד כשלא ישבתי עליו. "אני לא מתכוונת להתערב, אבל אם כבר ראיתי אותך, אז-"

"קים? נפרדנו אתמול." גירד את ראשו.

"אתם מה?" התיישבתי חזרה בכיסא. איך קים לא אמרה על זה שום דבר?

"היא רצתה להיפרד." הוא משך בכתפיו כאילו לא מבין מה קרה לה.

"ואתה באמת לא יודע על מה?" הרמתי גבה והוא המשיך למשוך בכתפיים. "היא אומרת שאתם לא רואים אחד את השני הרבה ושאתה כל הזמן מתחמק ממנה ולא מחזיר שיחות. לא שאלת אותה את זה כשהיא נפרדה ממך?"

"היא אמרה שהיא כבר לא אוהבת אותי, וזה נראה לי תירוץ מספיק משכנע." החזיר באדישות. הוא קם ממקומו, לוקח צעד לכיוון הדלת. "טוב, אני צריך ללכת. המאמן בטח דואג." אמר ויצא מהחדר.

קים לפעמים כל כך טיפשה. הרגשתי את הבטן שלי מקרקרת.

כל כך.

אחרי שלעסתי את המסטיק מכל הכיוונים ושהרגשתי שהריח לא ממש נורא, יצאתי מהשירותים והלכתי חזרה למושב ליד קים. הפעם זה היה באמצע המשחק לכן ניסיתי להיזהר מהכדורים שעפו לעיתים קרובות וניסיתי להידחף בין הקהל כדי לחזור למקום.

"הקאת?" שאלה קים כשחזרתי לשבת לידה.

"כן ובחיים אל תעשי את זה יותר." הבטתי בה במבט קשוח כשהיא צחקה ואמרה שזה יכול להיות יעיל.

לפני שהייתה לי הזדמנות לדבר איתה על מה שריאן אמר, היא הוציאה פתק מהתיק שלי.

את הפתק.

"בדקתי אם לקחת שתייה וראיתי את זה. אז גם את עושה בייביסיטר אצל משפחת סמית?"