סיפורים בהמשכים

פרק 4

 קאסי ישבה על מיטתה, שעונה על הקיר כשרגליה צמודות על חזה. זו הייתה שעת בוקר מוקדמת אך קאסי כבר הייתה ערני.

פניו של ג'ק עלו בראשה שוב ושוב, גם בחלומותיה, ולא נתנו לה מנוחה. רגע אחד הוא היה כל כך קרוב אליה וברגע השני הסתלק ממנה.

 תחושת בטנה הזהירה אותה וצעקה להתרחק, להפסיק לחשוב עליו ולקחת מספר צעדים ארוכים לאחור.

הגשם בחוץ המשיך לרדת ואליו לעיתים נוספו קולות עמומים של רעמים מרוחקים.

השעון הראה שהשעה כבר שש בבוקר. אביה של קאסי כבר יצא לעבודה והבית שוב היה דומם כשהצליל היחיד הגיע מהשעון שתיקתק בעקביות.

היא נאנחה וקמה מהמיטה. היא הסתובבה בחדרה וחיכתה שהשעון יראה שהשעה היא רבע לשבע ויחל לצפצף בחוזקה.

 הדקות עברו באיטיות. קאסי הרגישה כי הזמן צוחק לה לפניה, היא חשבה שאולי שעונה התקלקל, אך כשהלכה בדממה לבדוק מה השעה בשעון שבמטבח גילתה כי השעה היא רק 6:04.

4 דקות מהפעם האחרונה שבדקה את השעה.

 ברגע שהשעון יראה שהשעה היא שש ורבע, אני אצא מהחדר, אמרה לעצמה בשקט והתיישבה חזרה על המיטה. השקט ששרר בבית גרם לה לאי נוחות מסוימת וגרם לתמונתו לעלות שוב ושוב במוחה למספר רגעים.

 ברגע שהשעון הראה כי השעה היא שש ורבע, קאסי יצאה בשקט אל חדר המגורים והדליקה בשקט טלוויזיה.

היא עברה בין הערוצים, כשבחלקם קומדיות רומנטיות מלאות קיטש, סרטי אימה מורטי שיער וסדרות לילדים קטנים.

 לבסוף היא עצרה בערוץ שבו הוקרנה קומדיה רומנטית ונאנחה בייאוש. הדקות המשיכו לעבור באיטיות עד שלפתע הבחינה באורו המבהיל של הברק וכעבור רגע כל מכשירי החשמל בבית שתקו ולאחר מספר שניות נשמע רעם חלש.

 "יופי. זה מה שהיה חסר בשביל לגרום לבוקר הזה להיות אפילו יותר נורא" סיננה קאסי בכעס, "הפסקת חשמל."

*

המסדרון היה הומה תלמידים בשעת ההפסקה הגדולה. קאסי צעדה בין עשרות התלמידים בניסיון נואש לצאת אל החצר. לבסוף היא הגיעה אל החצר ולקחה נשימה עמוקה. היא אהבה את ריחו הטרי והרענן של האוויר אחרי לילה גשום במיוחד.

 היא הלכה במהירות אל מכונת הקפה הישנה שעמדה לצד הקפיטריה ופגשה את דיאנה כשבידה כוס קפה קטנה ורותחת. דיאנה אמרה בחיוך קטן, "תיארתי לעצמי שתרצי גם. נראית מצוברחת הבוקר.."

קאסי לקחה את כוס הקפה בחיוך מודה ולגמה מהקפה כשהלכו בחצר בית הספר. "זה פשוט יום לא טוב." אמרה קאסי ודיאנה הנהנה בהבנה.

"נראה כאילו זו תקופה לא טובה. את נראית מהורהרת ומצוברחת כבר מספר ימים." אמרה דיאנה בשקט וקאסי נאנחה. "את רוצה לדבר על זה?" שאלה דיאנה וזכתה לשתיקה מצידה של קאסי.

 השתיים הלכו זו לצד זו, מושכות בשרוולי מעיליהן ולוגמות בשקט מהקפה כשלפתע שמעו קול מוכר קורא להן.

הן הסתובבו במהירות, מתוך אינסטינקט, והבחינו בורוניקה הולכת לקראתן בצעדים מהירים כשחיוך רחב פרוש על פניה.

 "זה פשוט יום מקסים אתן לא חושבות ככה?" קראה ורוניקה בשמחה ונעמדה בין השתיים. דיאנה הביטה לרגע בקאסי שהשפילה את מבטה אל המדרכה.

"אני מבינה שאתן לא במצב רוח מרומם במיוחד." אמרה ורוניקה לאחר מספר רגעי שתיקה והעבירה את מבטה אל קאסי. "קאסי, חשבתי שאת אוהבת ימים גשומים!" אמרה ורוניקה לאחר רגע ותקעה את מרפקה בצלעותיה של קאסי.

קאסי הביטה בורוניקה וסיננה בשקט, "חשבתי שאת לא אוהבת ימים גשומים, ורוניקה!"

 "דיאנה? את מוכנה בבקשה לספר לי מה קרה לה? קאסי אף פעם לא מצוברחת! אנחנו הרי רגילות לראות את קאסי במצב רוח מרומם תמיד." אמרה ורוניקה לדיאנה בזמן שהביטה בקאסי.

"קאסי, ספרי לי מה קרה!" דחקה בה ורוניקה וקאסי נאנחה והרימה את מבטה אל ורוניקה. "ורוניקה, את יודעת, גם אני אנושית. לכן אני חושבת שיש לי זכות להיות כועסת וחסרת מצב רוח לפחות יום אחד בחיי!" התפרצה קאסי וורוניקה הביטה בה במבט המום ונעלב.

 "אוקיי, בנות! בואו לא נריב היום.." אמרה במהירות דיאנה ועצרה את ורוניקה שפתחה את פיה להגיב לדבריה של קאסי. השלוש השתתקו ועמדו זו מול זו עד שקאסי שברה את השתיקה ואמרה בקול חלש שהיא תחזור אל הכיתה. היא הביטה לרגע בדיאנה והתרחקה ממנה ומורוניקה.

 ברגע שנכנסה אל הבניין תפסה ורוניקה בידה של דיאנה ושאלה אותה במהירות, "עכשיו ברצינות, מה קורה לה?" שאלה במהירות כשעל פניה הבעה כועסת מעט.

"ורוניקה, פשוט עובר עליה יום רע. אל תיקחי אישית את מה שהיא אמרה, אני בטוחה שבקרוב היא תתעודד." אמרה דיאנה בטון מפייס וורוניקה עזבה את זרועה ונחרה בבוז.

*

 בערב, לאחר שקאסי וטוני סיימו להכין פיצה גדול ללקוח חסר סבלנות שנשען על הדלפק, אמרה קאסי בבוז, "היום הזה פשוט לא יכול להיות יותר גרוע."

לאחר מספר רגעים נכנסו אל הפיצרייה ורוניקה, ג'ק, ולהפתעתה הרבה של קאסי, גם אוון. הם נראו מחויכים והתיישבו על סביב אחד השולחנות של הפיצרייה.

 "איפה היית?" שאל טוני את ורוניקה, "את יודעת שהיום יש לך משמרת. לפחות היית מודיעה שאת לא באה." המשיך בטון כועס ונקב מבט בורוניקה שנאנחה. "איזו קבלת פנים נחמדה מצידך, טוני! אולי תפתיע יום אחד? לפחות יום אחד!" אמרה ועל מבטה על חיוך ציני.

"את יודעת מה, ורוניקה? למה שלא תתפטרי פשוט וזהו?" שאל טוני בארסיות וורוניקה שלחה אליו מבט זועם, "על מה אתה מדבר? אני באה לכל משמרת! זה היה חד פעמי!" אמרה בכעס. ג'ק הניח את ידו על כתפה והיא הביטה בו ומבטה התרכך מעט.

 קאסי הביטה בשניהם ומיהרה להשפיל את מבטה כשעיניה נפגשו בעיניה של ורוניקה שחייכה מעט.

 "על מי את עובדת? חד פעמי? בואי נספור יחד את הפעמים שבהן הופעת לעבודה ובאמת עבדת!" אמר טוני.

"אנתוני, תשתוק!" צעקה ורוניקה.

"יש משהו במה שהוא אומר." אמרה קאסי וזכתה למבטה ארסי של ורוניקה.

 שתיקה נפלה בין החמישה עד שאוון קם מהשולחן והתקדם אל עבר קאסי שנשענה בעייפות על הדלפק.

"אז קאסי, מה שלומך? לא ראיתי אותך הרבה זמן!" אמר וחיוך קטן עלה על פניו. "באמת לא נפגשנו הרבה זמן." מלמלה קאסי והתרחקה מהדלפק. "וחבל שכך, את לא חושבת?" הוסיף וקאסי השפילה את מבטה ושתקה.

 "תגידי, אולי תרצי לצאת מתישהו? אולי ביום שבת בערב?" שאל אותה לאחר מספר שניות וקאסי הרימה אליו מבט מופתע, "ורוניקה וג'ק יוצאים, אולי נוכל להצטרף אליהם!" הוסיף לאחר רגע וורוניקה קמה במהירות ונעמדה לצידו.

 "זה יהיה נפלא!" קראה בשמחה, "דייט כפול עם החברה הכי טובה שלי והחבר הכי טוב שלך, ג'ק! אתה לא חושבת שזה נהדר?" שאלה ורוניקה את ג'ק שהנהן וחיוך מזויף עלה על פניו.

קאסי איבדה לרגע את יכולת הדיבור ושלחה אל טוני מבט אבוד ומתחנן לעזרה. "לחבר שלנו, כריס, יש יום הולדת. אנחנו חוגגים בדיוק ביום שבת." אמר טוני במהירות וקאסי נשמה לרווחה כשחיוכו של אוון ירד מפניו.

 "אל תדאג, נוכל בשבוע הבא! בשבת הבאה לאף אחד אין יום הולדת ואם אני לא טועה לא מתכונן שום דבר, אז נוכל להיפגש ארבעתנו בשבוע הבא!" הציעה ורוניקה ואוון מיהר להסכים ולהשיר את מבטו אל קאסי שמבטה נפגש לרגע במבטו של ג'ק שעד אז ישב שקט מול השולחן.

 ג'ק קם ונעמד לצד ורוניקה, צמוד אליה. "אני חושב שזה רעיון נפלא." אמר בחיוך אל קאסי שהרגישה כי הצבע אזל מפניה.

"אם כך, בשבת הבאה! אני אדבר איתך לגבי השעה." אמר אוון בחיוך רחב. קאסי השפילה את מבטה לרגע והתחננה שיפתח חור באדמה שיבלע אותה במהירות ויעלים אותה מהמקום.

 לבסוף היא הרימה את מבטה והנהנה בחיוך מזויף אל אוון וורוניקה אך החיוך ירד מפניה כשפגשה במבטו של ג'ק שהביט בה בחצי חיוך מרוצה.

 היא הסיטה את מבטה במהירות ונזהרה לא להרים אליו את עיניה שוב. מבטו לא מצא חן בעיניה מוחה וליבה זעקו כי הדבר לא עומד להיגמר בטוב.