סיפורים בהמשכים

ושוב.. לוקח לי הרבה זמן לעדכן.

אבל בכל זאת, מקווה שתאהבו

פרק 7

  דלת הפיצרייה נפתחה בחוזקה ולידה עמד לא אחר מאשר אוון.

קאסי הרימה אליו את מבטה וקפאה במקומה לרגע אך התעשתה על עצמה לאחר שנייה ושאלה בתוקפנות, "מה אתה עושה פה?"

אוון נעץ בה את מבטו ולא זז ממקומו. "זה לא נחמד להתנפל כך על אנשים, מה אם אני פשוט רוצה להזמין פיצה?" שאל בציניות.

"אם היית רוצה להזמין פיצה לא היית נעמד ליד הדלת ולא זז. עכשיו זוז, אתה חוסם את הכניסה." ענתה קאסי באדישות והעבירה את מבטה אל הרחוב שהיה מלא באנשים. היא הודתה על כך בליבה.

 אוון סגר את הדלת והתקרב בצעדים מהירים אל הדלפק. "את לא כל כך נחמדה עכשיו.." לחש כשנשען על הדלפק והעביר את ידו על לחיה.

קאסי הסיטה במהירות את פניה ונסוגה מעט מהדלפק, "אתה מפריע לי בעבודה, אני מבקשת ממך ללכת." אמרה כשמעט לחץ נכנס לקולה.

 היא העבירה את מבטה אל המטבח שהיה ריק מאדם ונזכרה כי לורי, שעובדת גם היא בפיצרייה, צריכה להגיע בעוד מספר דקות.

אוון נחר בבוז והקיף את הדלפק במהירות, כך שהוא נעמד מולה. "מה אתה רוצה ממני?" שאלה אותו בשקט והשפילה את מבטה כשחייך אליה. "את כבר יודעת מה אני רוצה," לחש והתקרב אליה אך זו שוב נסוגה עד שגבה פגע בקיר הקר, "אני רוצה שתצאי איתי, לפחות פעם אחת."

 "אני לא אעזוב אותך עד שתסכימי." הוסיף והתרחק ממנה לאט.

"חבל מאוד," ירתה לעברו קאסי במהירות והוא הרים אליה את מבטו, מופתע לגלות מבט כועס מעברה, "כי אני לא מתכוונת להסכים לצאת איתך, לא עכשיו ולא בעתיד!"

אוון נאנח והניד בראשו, "את לא יודעת על מה את מדברת." אמר והביט בה כשחיוך קטן נפרש על פניו, "הרי כבר הסכמת פעם אחת, והחלטת לשקר ולבטל את הכל." הוסיף וזיק של ארסיות נכנס לקולו.

"נכון.." אמרה קאסי, "ואתה החלטת אחרי זה ללכת אל ורוניקה ולשכב איתה." ירתה לעברו והוא קפא במקומו, "וזה כמובן מאוד מושך בעיניי, אוון."

"איך את יודעת?" שאל בשקט אך זו לא ענתה והמשיכה לדבר במהירות, "למה שלא תעזוב אותי? פשוט תעזוב אותי. תמצא מישהי אחרת להיטפל אליה, אני בטוחה שיש מספיק בנות שיצאו איתך תוך רגע!" אמרה בכעס.

"הבנות האחרות לא מעניינות אותי." אמר וקולו נשמע עצבני וחסר סבלנות.

"אתה לא מעניין אותי!" צעקה קאסי והצמידה את גבה אל הקיר כשאוון התקרב אליה בצעדי ענק ועל פניו הבעה זועמת.

 בדיוק ברגע שפתח את פיו דלת הפיצרייה נפתחה בחשש ולורי נכנסה דרכה, "הכל בסדר פה?" שאלה כשראתה את מבטו הזועם של אוון.

אוון התרחק מקאסי במהירות ויצא בכעס מהפיצרייה תוך כדי מלמול בלתי נפסק של קללות. קאסי השפילה את מבטה ונאנחה בהקלה מסוימת, היא שמחה לראות את לורי.

 "את בסדר? הוא נראה ממש כועס.." מלמלה לורי והניחה על ראשה את כובע הפיצרייה בחיפזון.

"אני בסדר.." ענתה לה קאסי ולורי חייכה אליה ואמרה, "אם הוא כל כך מציק לך תגידי לו שיעזוב אותך במנוחה."

"אני יודעת, אני אמרתי לו כבר." אמרה קאסי ולורי גיחכה. "אני מניחה שזה מסביר את המבט הכועס שהיה לו!" צחקה לורי וקאסי חייכה אליה בשקט.

 "זה באמת מדאיג אותך, אה?" שאלה לורי והניחה יד תומכת על ידה של קאסי, "אני יודעת מה את מרגישה. תנסי לחשוב על זה כמה שפחות, הוא נורא נדלק עכשיו בגלל שאת דוחה אותו, אבל בקרוב הוא יבין שאין לו סיכוי והוא יעזוב אותך." אמרה וקאסי הנהנה והעבירה את מבטה אל לורי.

"אני מקווה.." נאנחה לבסוף.

  כשהגיעה השעה שבע, יצאה קאסי מהפיצרייה ונופפה לשלום אל לורי שעמדה ולקחה הזמנה מלקוח. לורי חייכה אליה בחזרה ונופפה בתנועה קטנה ומהירה.

קאסי החלה ללכת במהירות לביתה. ליבה הולם במהירות מהחשש שאוון יצוץ בפתאומיות והפעם לא תהיה לה מנוסה ממנו. היא נזכרה בג'ק ובדרך שבה נהגה לראות אותו, כשהיה מגיע ומתקרב אליה, מספר פעימות ליבה היה מואץ ובטנה החלה להתהפך בהתרגשות. עכשיו היא חששה ממנו וממבטיו הנוקבים, מהחיוך הקטן והארסי שהזכיר את חיוכה של ורוניקה כשבראשה מתלקחת מזימה. ורוניקה.

 הערב הביא רוחות ואיתן את הקור החורפי. קאסי מיהרה ללבוש את מעילה ועצרה בפתאומיות כשהבחינה בדמות מוכרת שישבה על ספסל קטן בצד המדרכה.

כשהתקרבה יותר, זיהתה את הדמות. ורוניקה ישבה על הספסל שגבה נשען על המשענת ובידיה סיגריה קטנה דולקת.

 קאסי השפילה את ראשה והתיישבה לצד ורוניקה על הספסל. השתיים ישבו זו לצד זו כשביניהן שוררת שתיקה עד שקאסי פצתה את פיה, "מתי התחלת עם זה?" שאלה והביטה בסיגריה שנצמדה באיטיות אל שפתיה של ורוניקה. ורוניקה שאפה את העשן ולאחר רגע נשפה אותו החוצה והמשיכה לשתוק.

 "אוון בא היום אל הפיצרייה, לפני מספר שעות." המשיכה קאסי ודבר וורוניקה נאנחה והצמידה את הסיגריה אל שפתיה שוב.

"באמת שלא אכפת לי." אמרה לבסוף ורוניקה והביטה בקאסי במבט קר.

קאסי גיחכה בשקט ואמרה, "לא חשבתי אחרת."

 דממה.

 "אני באמת אעריך את זה שתבקשי ממנו שיעזוב אותי במנוחה, נראה כי לך הוא יקשיב." אמרה קאסי לבסוף וורוניקה גיחכה וזרקה את הסיגריה שלה. היא דרכה על הסיגריה והוציאה אחת נוספת.

"תעזבי את זה, את מרעילה את עצמך!" אמרה קאסי וחטפה מידה את הסיגריה וזרקה אותה על הרצפה.

"לא אכפת לי." אמרה ורוניקה שוב בקולה האדיש והסיטה את מבטה אל קאסי, "לא אכפת לי אם אוון הגיע היום אל הפיצרייה, לא אכפת לי אם הוא מציק לך! לא אכפת לי!" צעקה ורוניקה וקאסי נאנחה והשפילה את מבטה אל המדרכה.

 לבסוף קאסי קמה מהספסל והתכוונה ללכת אך ורוניקה אמרה במהירות, "אוון סיפר הכל לג'ק. ג'ק עזב אותי."

קאסי הביטה בה בשקט. "את הבהרת יפה מאוד שלא אכפת לך מה עובר על אנשים אחרים, אז למה את חושבת שלאנשים אחרים יהיה אכפת ממה שאת עוברת?" אמרה קאסי.

 "את מתנהגת באנוכיות." נאנחה וורוניקה הביטה בה במבט כועס מעט, "אל תקראי לי אנוכית." אמרה ורוניקה.

"את רואה שאני בזמן לא טוב ואת באה ומתלוננת על זה שאוון מחזר אחרייך?" צעקה ורוניקה וקאסי הביטה בה במבט מופתע.

 "לפחות עכשיו את מרגישה מה שאני וכל השאר מרגישים ממך כל הזמן! את ילדה אנוכית שכל מה שמעניין אותה הוא עצמה!" צעקה עליה קאסי וורוניקה קמה בכעס ונעמדה מולה, "את באמת חושבת שאנשים ימשיכו לשאול ולהתעניין בשלומך כשאת מתנהגת ככה אל אחרים?"

 "אני יודעת מה את רוצה לומר, אמרת את זה כבר כל כך הרבה פעמים! את הרי חושבת שיבוא יום שבו כבר לא יהיה סביבי אף אחד שיהיה מוכן לעזור לי!" צעקה ורוניקה בכעס, "אז תני לי להגיד לך משהו, את טועה! כי אני לא אשאר לבד!" צעקה ורוניקה והבחינה במספר אנשים שהביטו בשתיים בעניין רב אך כשראו שהיא מביטה בהם נאנחו וחזרו לעיסוקיהם.

 "אני לא כמוך קאסי, אנשים נמצאים איתי בגלל מי שאני, לא בגלל שיש לנו אותם חברים משותפים." אמרה ורוניקה בשקט והתקרבה עוד יותר אל קאסי, "אפילו אדם אחד שמחזר אחרייך את לא מצליחה לקבל, כמובן, את הרי דוחה את כולם בסופו של דבר!"

 "את יודעת.. נראה שאת כל כך אוהבת את אוון, אז למה שלא תלכי לשכב איתו שוב? הרי את וג'ק נפרדתם, את פנויה, את יכולה שוב ללכת ולהיות עם כל אחד. בעצם, גם כשהיית עם ג'ק עשית את זה! אז מה עוצר בעדך עכשיו?!" אמרה קאסי בכעס וניסתה לעצור את הדמעות שאיימו לזלוג מעיניה.

 "מי את חושבת שאת שתגידי לי את זה?" אמרה ורוניקה במהירות אך קאסי התרחקה ממנה בצעדים מהירים וצעקה לה בכעס, "לכי לעזאזל ורוניקה! לכו את, ג'ק ואוון שלך לעזאזל!"

 "קאסי!" שמעה קול מוכר קורא לה והסתובבה בכעס, מוחה את הדמעות שזלגו על לחייה. אלכס רץ לעברה כשלצידו הלך לאט יותר אחיו, מאט.

"וואו! מה זה היה עכשיו? שמעו אתכן בכל הפארק!" צחק אלכס ותפס בזרועה של קאסי, אך זו השתחררה ממנו במהירות וצעקה, "תעזוב אותי! כולכם, פשוט-" אמרה בכעס ועצרה לרגע, מנסה להרגיע את עצמה, "פשוט תעזבו אותי במנוחה!"

 היא הרגישה יד חמימה תופסת את ידה והסתובבה. "מה?" שאלה כשקולה נשבר, היא הבחינה באלכס מהמרחק, רוטן בכעס והולך במהירות לצד הנגדי, היא ידעה שהוא כועס עליה.

כשהרימה את מבטה, להפתעתה זה היה מאט שעזב במהירות את אחיזתו, "מה קרה?" שאל אותה.

 לפתע היא הרגישה כי היא לא מסוגלת יותר להחזיק את הדמעות בתוכה ופרצה בבכי. היא התרחקה ממאט והתיישבה על ספסל כשכפות ידיה מסתירות את פניה.

 מאט התקרב אליה בחשש והתיישב לידה. "פשוט נמאס לי." אמרה קאסי לאחר מספר רגעים, כשהצליחה להסדיר מעט את נשימתה, "נמאס לי מהכל."

דרך אגב, אני מבקשת לא להודיע לי על פרקים שעלו בבלוגים שאני לא קוראת קבועה בהם.