את מריונטה.
את בובה עם חוטים.
את לא נופלת, לא עומדת, את נמה.
והחיים, הם עוברים לידך. מימינך, משמאלך. העולם נחרב, העולם נולד ואת נמה, נמה את "שנת היופי" שלך.
אנשים גוועים, אנשים רוצחים, אנשים אוהבים, יוצרים חיים, ואת נמה! את נמה!!! היכן את בכל הסיפור הזה? -את נמה.
ואינך יודעת שאת נמה. את הולכת , את נושמת, את עובדת, את בוכה לפעמים, לפעמים צוחקת, אבל נמה. רדומה. שוף דבר אמיתי לא באמת גורם לך להניד עפעף.
את חיה רוטינה מדכאת ולא יודעת מה את מפסידה כשאינך תרה אחר עצמך. את מעדיפה לישון. פשוט יותר נכון? פשוט יותר לתת להם למות. פשוט יותר לתת להם לגווע. פשוט יותר לאמר "אחרים יעשו".
את מריונטה. את שמחה-את מחייכת, את כעוסה-את צועקת, את משועממת-את מתעסקת בשטויות שלך; כי את ישנה, את על טייס אוטומטי. מתי תביני שהחיים הם שם? שהחיים אינם מתקיימים אצלך, הם זורמים מעלייך, מתחתייך, לא אצלך, לא בך. כי את ישנה.
תתעוררי! כי את נמה. ואת מתה כשאת נמה, את לא חיה, מריונטות לא חיות, הן נעות בחסד האיש שאוחז בחוטים, אבל הן לא חיות. הן נמות, כמוך. מה ההבדל את שואלת? לך יש נשמה, לך יש לב יש שכל.
תתעוררי!! דיי! את באמת לא מבינה הא? ואני אינני מבינה איך אפשר כך לישון שנים, אפילו הדובים לא ישנה הרבה כל כך, הם מתעוררים כשהשלגים נמסים.
אה! זה מה שאת מחכה לו? שהשלגים ימסו? שיהיה טוב יותר? אז למה את קיימת?! אם את פשוט מחכה אז הרי אין לנו צורך בך, אם כולם יחכו כמוך אזי לא ימסו השלגים, והשמש לא יזרח.
התעוררי! המיסי אותם בידייך. הן חמות דיין למוסס השלגים, בדיוק כמו ליבך. אבל את יודעת יש הזקוקים לו יותר ממך. אם את סתם נמה כך אז אולי כדאי להציל מישהו אחר, מישהו ער. אולי כדאי שמישהו אמיתי ימלא את מקומך.
מרוצה עכשיו? זה מה שרצית תמיד? לנום ולא לקום לעולם, לישון?
הקיצי משנתך, אין לי עוד מה לאמר לך.
{גיחוח} בובה.
היה פראג. היה נחמד. לא-מי-יודע-מה. מה שכן, קראתי ניצוצות מסע של איש אחר, ואלו העלו חיוך על פני. נו איך לא :)
אולי פעם תמונות משם. בסך הכל יפה ותו לא.
האופרה דון ג'ואן אגב משעממת בסוף (אלא אם אתה יודע איטלקית שוטפת) וסילחו לי על הצהרתי זו.
אינקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
