מסגרת

יותר צ'יל מלפני כמה ימים.

ואלה אני רגילה להיות ברגש יותר עז מזה ותמיד גם בתוך איזשהי התרחשות.

אבל נעים לי בסהכ בצ'יל

משום מה יש רגעים שפתאום אני סולדת מפ ומרגישה משהו מעצבן בתוכי שאומר לי - ואי די.

אבל בגדול כן אכפת לי מה איתו וכן אכפת לי מההודעות שלו ואני כן אוהבת אותו ורואה אותי גם טסה אליו,

פשוט בעבר הכל היה הרבה יותר אבסולוטי בהקשר הזה,הייתי יותר זקוקה אליו ועכשיו אני גם זקוקה וטוב לי עם עצמי,למרות שאני מניחה שבתמונה הכוללת גם אליו.

אבל בניגוד לעבר יש לי ביטחון ואני מרגישה סוג של רגילה אליו

יש לי נטייה להשוות בין מה שהייתי צריכה ממנו פעם לבין היום ואני לא יודעת אם זה הכרחי או מועיל

גם כי אולי אני צריכה את אותם הדברים פשוט יותר בטוחה בהם והם יותר שקעו ואני פשוט מתייחסת אליהם אחרת

גם כי הקשר נבנה והתחזק,גם גרנו ועבדנו יחד חצי שנה ככה שזה רק הגיוני.

אני מרגישה גם שאני מחפשת משהו מהסביבה החיצונית,איזה רמז,או איזה שהוא אישור שאני עושה את הדבר הנכון.

כשלמעשה אין דבר כזה

אולי אני פשוט מחפשת תמיכה ורוצה לחלוק את מה שעובר עליי שזה מאד אנושי והגיוני.

כשאני חושבת על החסרונות והחששות הם נראים לי ללא בסיס מספיק:

שבא לי להכיר ולהיות עם אנשים חדשים (לא מינית). שאני לא בטוחה אם זה סותר או לא...

ושאולי זה יהיה יותר מידי לגור שוב ביחד.

ואולי גם לעבוד שוב ביחד

אולי זה טו מאצ'?

יש גם אפשרות שזה יהיה הכי חיובי ומדהים,תהייה לנו עבודה שונה או מגוונת או שעדיף לעשות אותה בזוג?

החלק של העבודה מתוכנן ל3-4 חודשים ויהיה ממש כייף גם לטייל ולבלות ביחד.

מה גם שאני מתכננת אם ארגיש צורך להמשיך לטייל גם לבד,והעובדה הזו מלחיצה אותו..שזה גם די חופר... כל פעם שאני משתפת אותו בזה זה ממש מדאיג אותו ואני צריכה להרגיע אותו.

אני מסתמכת על התקווה שאחרי כמה ימים שנשוב לבלות בהם ביחד במפרץ ההרמוניה שלנו תשוב...כן אני די מסתמכת על זה.

וסהכ אני חושבת שזו גם בחירה שלי אם להסתדר ולזרום ולקחת הכל בכייף או לא,בעיקר עם בן זוג שאנחנו מחוברים ומכירים אחד את השני באופן מיוחד...

אני חושבת שהאופציה של אוסטרליה תהייה חייבת לצאת לפועל,אני כבר לא רואה את עצמי עושה משהו אחר,כבר יותר מידי דיבורים ותכנונים בשביל לא לדאוג לדרכונים לויזה לכרטיס ולמוסיקה באייפוד. וכמובן לקחת את הגוף שלי איתי לשמה 

אבל כן יש חששות

וואלה זה לא מרגיש מושלם כמו שדמיינתי את הטיול כשהייתי קטנה

זה מרגיש מאיים אבל כמו כייף וחויה אדירה.

ואני פשוט סומכת עליי שהכל יהיה בסדר. ועלינו גם.

אבל כן יש את הספק שמלחיץ ודואג לעלות את החששות והלבטים כל חצי שעה שעה.

:)