מסגרת

איזה כייף שישרא בלוג עדיין פתוח אחרי כל השנים האלה וכל השמועות\מחשבות\איומים שהוא ייסגר.

כל כך טוב לחזור לכאן כל פעם שעולה הצורך הזה שהוא כבר פשוט צורך שקיים בחיי,גם אם פעם בשנה,אני כותבת כאן מגיל 13. אולי בבלוגים אחרים כל פעם אבל הרבה שנים של במה ושל התפרקויות,גם אם אין קול ואין עונה. 

הלילה הוא פשוט האויב הגדול מכולם... למדתי על עצמי שהכי קשה לי בלילה,שבלילה המוח מאבד אחיזה וקשה לי להתעלות ולהתגבר. גם על זה אפשר לעבוד.. אבל לפעמים אין מנוס מהדמעות ומהמחשבות והחששות 

הכל בארץ כל כך אפור ומעפן 

ואני מבינה למה אומרים שמתכוונים כאפה,זה ממש אגרוף לפנים... גם בגלל הכאבי ראש המזדיינים האלה שחוזרים ונשנים ולא מרפים ממני,ורעש לא מרפה ממני,גם עכשיו הכאבים באוזניים וגם הלחץ הכללי מהמשפחה שהיא בעיקרון מקבלת ואוהבת ולא רוצה להזיק בשום צורה אבל יוצרת לחץ ומאמתת אותי עם כל מיני שאלות שמאד מלחיצות 

אני צריכה לדאוג לעתיד הקרוב והרחוק שלי,ובנתיים לגבי שניהם אין לי ממש מושג,כן יש לי כיוון,או לעבור לחיפה או לירושלים,אבל אני גם חושבת שלא בא לי לקחת חלק במדינה הזאת בכלל אולי,אני מתקפלת בתוך עצמי,נכנסת לתור המעורה המטאפורית,לתוך החדר שלי ובוכה שעות על הכרית. 

מה הסיכוי ששוב אהיה לבד? יש סיכוי. 

פ רוצה ללמוד בחול והוא מתחיל לברר ממש ברצינות לגבי זה,הוא אומר שגם בארץ זו אופציה ושהוא פשוט מברר לגבי הכל. 

זכותו,מה אני יכולה לעשות? הרי העיקר שהוא יהיה מאושר.. זה לא יעזור אם הוא יהיה איתי אבל ירגיש החמצה.

אני מרגישה שהלכתי אחריו עד לאוסטרליה,אני ממש לא מתחרטת,ההפך,אבל אני חושבת שבהחלטה הבאה שלו אני כבר לא אוכל ללכת אחריו כי יש לה גם יותר משמעות בשבילי. 

מה שצריך לקרות ייקרה. ובסופו של דבר,אני מניחה שאוולד מחדש,שאמצא את המסלול,או לא,אבל זה יוביל אותי לאיזה משהו חדש. 

בלב שלי ובתוך תוכי אני מרגישה כל כך חזק את החיבור אליו,שרק גדל מיום ליום,הוא נהייה חבר כל כך טוב ואמיתי,הוא מכיר אותי יותר טוב מכולם,כי השתנתי איתו בזמן הזה והוא מאד השפיע עליי מאד לטובה וגם כי בילינו כל כך הרבה זמן ביחד,הוא כבר ממש נהפך לעוד איש במשפחה שלי ועוגן רציני בעולם וזה פשוט מפחיד נורא שיש סיכוי שזה סתם זמני וחולף. 

א' אומר,את בת 22,מה אכפת לך,זה לא חתונה,תחשבי על עצמך,בלה בלה,ואני לא יודעת.. כל הדבר הזה שבנינו? אולי באמת אם הוא יחליט לעבור,אחרי שהוא יחזור נחזור להיות בקשר? או שכבר נהייה כל כך שונים? זה יהיה כל כך מאחורינו? אז ככה החיים האלה עובדים?.. בלי שום סינכרון? בלי שום בסיס? יש סוד שאני לא יודעת? 

מה אני יכולה לעשות..? אני צריכה למצוא איזה מקום עבודה נחמד.. לנסות להקיף את עצמי באנשים טובים.. ובוויב טוב. העיר המגניבה היחידה היא בערך שעה נסיעה ממני אז אני אנסה לעשות מאמץ למצוא שמה עבודה ואם זה ייתפוס אני יכולה לעבור לגור שמה.. אבל שוב.. לעבור לגור איתו? להמשיך להעמיק את הקשר בינינו כשלמעשה יכול להיות שכל זה כל כך זמני וחולף? 

אני לא יכולה להמנע מהשאלות האלה שמציפות וחונקות אותי,וזה רק בנוגע לעתיד הקרוב. 

אני צריכה גם ללכת לאוניברסיטה ולברר ולראות ולבדוק ולדבר ולהרגיש ולדעת 

אולי עדיף כבר שיעבור לאמריקה

אולי גם ככה מה שצפוי זה שכל אחד ילמד במקום אחר בארץ,כי גם ככה באותה העיר זה לא יהיה,ולאט לאט נבלע לתוך הלימודים ולתוך עולם חדש,אני פשוט לא יודעת,ואני גם לא יכולה לחזות את העתיד.. 

אבל הכל יכול להיות וזה פשוט מפחיד,וזה פשוט קצת מטלטל את עולמי,שגם העוגן הזה בכלל לא יציב?? ......