הטרילוגיה האסטרונומית, הם שלושה שירים, שאני מניח שנופלים תחת הקטגוריה של שירה מודרנית. העיקרון בהם היה להביא לידי ביטוי כמה דברים בחיים שלי: האהבה שלי לשירה, האהבה שלי לאסטרופיזיקה, תכונת ההרס העצמי שלי והצורך שלי בניחום עצמי, ע"י הסברים מצוצים שמצאו את דרכם אל שירים כסוג של מטאפורה ליקום, לכוכבי לכת לחומרים אפלים ולאנרגיה אפלה. העניין הו אשהמון זמן לא למדתי אסטרונומיה ויכול להיות שיש שם פאקים מדעיים, אבל אני לא הולך לתקן אותם, כי אני מאמין שהיצירות שם שלמות. בין היתר היצירות באו לפי סדר כרונולוגי שמתאר את תהליך החיים שלי לעומת התהליך שעובר היקום.

המבנה של השירים יחסית דומה, הם לא ארוכים במיוחד והם באים בצורה שקצת דומה ל:

1.אקספוזיציה: על מה שההביא אותי למצבים האלו. תחושת הניכור וחוסר השייכות. חוסר ההתאמה למסגרת. אדם אחד רותח.

2.ההווה: מה קורה לי בחברה. מה גרמתי לעצמי ולאן זה מוביל אותי. מכוכב לכת, ליקום.

3.התרחשויות עתידיות: למה סביר להניח שאגיע בעתיד הקרוב. התרחשויות היקום הפתוח.

שיעור באסטרונומיה ומאניה דיפרסיה/

אני סופרנובה,
אני סינגולארי.
אני כל-כך אסטרונומי-
שאיני עובר בדלת,
התקרה לא מכילה אותי,
אני לא מתאים במסגרת.
אני אין-סופי, לעת-עתה.
וכשאתפוצץ אצליח ליצור,
ולאחר מכן, אסוג לאחור.

קרינת רקע קוסמית//

יצרתי לעצמי שכבה זיהומית.
לאחר שהרסתי את האטמוספירה שלי,
השמש שלהם תאדה איתי.
שלושים אחוזים, זה כל מה שישאר פה.
אבל אני לא רק כוכב לכת-
אני יקום שלם. ואם היקום עשה זאת,
אז גם אני אשאיר אחרי
קרינת רקע קוסמית. לא תוכלו להתחמק.
ממני. אני אנוכי.

כוחות האופל///

אני היקום.
אני מתפשט בקצב מואץ,
אך מבפנים אני נסוג אל תוכי.
נוצרים בי אט-אט איים של רגשות.
ואני לא יודע מה מניע אותי להתפתח,
ומה מניע אותי להתכנס לתוכי.