ואומרים שלא צריך ל"רדוף" אחריהם. כלומר לשלוח הודעות, לדבר, להיות נחמדה, כי הם לא מעריכים.
הם לא אוהבים את מה שבא בקלות, מה שמובן מאליו, לא הם ימשכו לאלה שלא מסתכלות לכיוון שלהם, אלה עם כל החברים שלהם אין מקום שם, לאלה הרחוקות... ותאישם אותי שניסיתי להיות נחמדה? שנהנתי לדבר איתך?
איך זה שדיברנו במשך חודש כל כך הרבה, והיינו בקשר כל כך טוב והתהפכת פשוט התהפכת!
מי אתה שתדבר אלי ככה? "אין לי כוח אלייך" "תעזבי אותי" "את חופרת" מי אתה? אתה כלום. מה קרה לקשר שהיה לנו? נמאס לך? גם לבן אדם הכי מציק בעולם אני לא אדבר ככה.
והכי עצוב זב שאהבתי אותך, אולי בעצם יותר עצוב שבפנים אני עדיין אוהבת אותך, למרות הכל...
לא מגיע לך. לא מגיע לך את האהבה שלי. כשאני אוהבת מישהו אני אעשה בשבילו כל כך הרבה ואתן לו מעצמי. הפסדת אותי. חבל.
עכשיו, כמה שאני לא רוצה אני אתרחק. ואתרחק. ולא אשלח לך סימן שאלה לא כלום. אולי תתגעגע או שאולי אני פשוט אקלוט מה אתה שווה...
מי שנחמד באמת, נחמד לכולם, אז אתה לא כזה.
מתלהב מבנות חדשות, כי זה חדש בנים אוהבים צעצועים חדשים.
ופה הקשר שלנו תם.
ואפילו שאני אמשיך לקנא לך, אמשיך להתאכזב ממך, אולי אפילו לרצות אותך, לראות אותך אני לא אתן לך לדרוך עלי.
"ההפך מאהבה היא לא שנאה, היא אדישות. כי אם אתה שונא סימן שעדיין אכפת לך.."
ואפילו לשנוא אותך אני לא מצליחה...
למה אי אפשר לדבר עם מי שחשוב לך? למה כל האגו והמשחקים? ואולי יום אחד אני אמצא מישהו מיוחד... בנתיים אין דבר כזה מבחנתי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
