והייתי אומרת שאני אוהבת את הדפוקים, אבל האמת שלא... אני אוהבת את אלה שלא מעשנים, שלא נגררים, שלא רבים כל הזמן, את אלה שהם הכי איכותיים מבניהם. אבל אני כנראה לא מספיק טובה בשבילם. איכשהו אני מוצאת את עצמי משפילה את עצמי בשבילו... כי הלב כל כך רוצה לדבר איתו, הראש יודע שאסור אבל הלב, אין הוא לא מוותר... אז שוב זה פוגע, הזלזול, חוסר היחס... אבל לפחות אני יודעת שניסיתי.
ואני אוהבת אותך, למרות מה שעשית לי, למרות מה שאתה עושה ואולי למרות מה שתעשה, וזאת הטעות. אהבה ללא תנאים ניתנת לאנשים שלעולם לא ינצלו את האהבה הזאת, לעולם.
וקיבלת את האהבה שלי. ואתה כנראה יודע. ומה אתה עושה? מזלזל. אז אני מנסה להתרחק. אבל קשה לי. ועדיין אתה ברשימת החברים נהקרובים שלי. ואני עדיין בודקת מתי התחהברת לוואטסאפ פעם אחרונה. ואני בודקת אם גם היא התחברה באותה השעה. ואני עדיין בוהה בך בשיעורים. ואני עדיין מחכה שתאהב אותי, יום אחד. ואני עדיין רוצה אותך למרות שאני יודעת שלא מגיע לך.
פעם היית נחמד... אולי הפכת לכזה מאז שאתה יודע שאני מחבבת אותך. אבל זה לא נותן לך את הזכות!
אני גם אחת שנלחצת כשמישהו מחבב אותי... מלחיץ אותי לראות אותו, להסתכל לו בעיניים, לדבר איתו. אבל אני לא מזלזלת, לא מנצלת ולא משחקת!
בדיוק ההפך ממך.
למה למרות הכל אני אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
