כשעבר חודש וחצי מהשיחה שלנו, משראיתי אותך הייתי בטוה שהכל יחור להיות רגיל בלי ספק..
עברו שבועיים מתחילת הלימודים, חיבוק אחד לא, בקושי כמה שורות שאמרת, אין יחס, לא רואים אותך.
הרגשתי שהחלטת לנתק קשר, שנמאס, שלא מתאים, שדי.
חודשיים הייתי בגמילה ממך. לא להיכנס לפיסבוק שלך, לא לבדוק בצ'אט אם אתה מחובר, לא לחשוב אם מי אתה מדבר, לנסות להתאפק ולא לראות את הלייקים שאתה עושה לבנות ולהיות פראנואידית. להתרגל לא לראות אותך כל הזמן ולדבר.
עדיין ראיתי ברכות שאתה כותב לחברים כי אני אוהבת את הברכות שאתה כותב ואני יותר אוהבת שהברכ שלי הייתה הכי יפה...
אז איבדתי אחד מהידידים הכי טובים שלי, האנשים שאני הכי מעריכה ואוהבת, שהכי עשה לי טוב, שאפילו די אהבתי אבל אני מנסה להתכחש למה שהיה..
היום אתה עובר לידי, אני ממשיכה כרגיל, כי אני כבר יודעת שאתה כבר לא ניגש, לא מדבר...
פתאום עצרת הסתלת בלוקר שלי אמרת שאין בו כלום..אמרתי שהכל על הגב.
שאלת למה אני עצובה יותר, לא יודעת אם שמעת מידיד אחר שלי שהוא בין הבודדים שיודעים, התרגשתי לשמוע, אני חושבת שהראתי את זה פרץ מתוכי,
אמרתי בכללי, לא שיחת נפש אבל זה הספיק לי כדי לעלות את רוחי.
כי אתה אחד מהאנשים שאני הכי אוהבת ! אני לא רוצה לאבד אותך וכי כאב לי שלא אכפת לך, כנראה שכן קצת כי לא משנה מה הסיבה שניגשת, היא חיובית.
אתה כמו כלבלב כזה אני מרגישה צורך להגן עלייך, לדאוג לך, לחבק אותך, ללטף אותך... אבל אסור לי לחזור לשם...
הבהרת שאתה לא מעוניין ככה.
למרות שלכאורה נראה שאני היחידה שאתה קצת מתאמץ בשביל לשמור על קשר, שאכפת לך.
אני יודעת שאני הייתי נותנת לך הכל ועוזרת לך אבל אתה היית לוקח לי את כל הכוחות ומרוקן אותי...
זה לא יקרה. הוא לא רוצה אותך. לא מעוניין בך. הוא לא יודע לאהוב.
תהיי חזקה אל תחזרי לציפיות, לאובסיסיה , את ממשיכה את חייך בלעדיו.
הוא הפסיד, הוא אפילו לא רצה לנסות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
