הלוחשת לרוחות |
| 9/2009
תסביך אמא
אני אוהבת את אמא שלי. פשוט כך. בלי שום סייגות וגינונים.
אני אוהבת אותה בפשטות טבעית.
אני מאמינה בה. מקווה שהיא תמשיך להיות מדהימה כל- כך. אצילית, אוהבת לצחוק, לבשל ולאפות. מטפחת את ארבעת גוזליה.
הנשים הקטנות שלי. כך היא קוראת לנו. ואין פלא שכולנו שרופות על הסרט "נשים קטנות"... משפחת מארץ' היקרה. מג, ג'ו, בת' & איימי. ניסינו למצוא קווים מקבילים לעצמנו. והיה קל למצוא. והיא מארמי של כולנו... תמיד בשליטה, תמיד עושה את הדבר הנכון והאמיץ.
את זוכרת את הפעם ההיא שישבנו ביחד רק שתינו בסלון. את על כיסא המלכות שלך ואני לידך על הריצפה. ראשי בחיקך... ואני מסטולה ממגעך. מגע של מלכה.
בדיוק ביטלתי טיול שאת ואבא תכננתם במשך שבועות. את ישבת שעות רבות על מפות וספרים והתרפיה עבדה מעולה. תכננת מסלולים וסללת לכם דרכים. וסימנת בטושים זוהרים. וזהרת בעצמך עם כל גילוי וסימון.
וביטלתי את הטיול כי חלית ואי אפשר היה לנסוע... והתקשרתי לכל המקומות בהם הזמנתם מקום, ודיברתי אנגלית ואת התרגשת ולחשת לי באוזן "בת' שלי, את מדברת מדהים". ואני חייכתי ואני נשבעת שהחיוך שלי היה מאוזן לאוזן. ונגעת בנשמתי במגע הקסום שלך, באהבתך.
וכל בוקר התעוררת מוקדם, כ"כ מוקדם שהתרנגולות עוד לא חשבו על השכמה. והתנדנדת בכיסא המלכות שלך. לאט, בקצב אחיד, ואני ערה במיטתי, עוקבת אחרי קצב חריקות כיסא המלכות שלך כאילו אחרי דופק ליבך. שלא ייפסק, שאהיה ערנית, שתמיד אחוש את מקצב ליבך.
ועשיתי עסקה עם אלוהים. והתפללתי איתך ובלעדיך. והלכנו ליום שלם של תעניות וצומות בירושלים. והחזקתי לך את היד כשבכינו ביחד לרפואה שלמה ולשלום עולמי. כי כזאת היית ביקשת למענך אך גם למען העולם. ובקבר רחל נדרתי נדרים ובכיתי על קברי צדיקים וזעקתי בלילות בים זעקה כואבת.
ועשיתי עסקה עם השטן. וקיללתי את אלוהים ונדרתי נדרים לאלים ולליליות ושפכתי מדמי כאות לנאמנותי...
והיא מתה...
והנשמה שלי מתה בתוכי ביום שאמא שלי מתה.
כיסא המלכות חדל מלחרוק...
מגע ידה על ראשי קפא בקפאון נצחי...
חיוכה המושלם נחרט במוחי כי ליבי קפא, נשמתי חדלה.
אימי שלי...
את מחכה לי? הייתי באה לו רק קראת לי!
אימי שלי... את כל- כך חסרה לי. אין אמת במשפט כי הזמן עושה את שלו... הוא אינו מקהה את הכאב, אינו חדל מלפמפם ולהזכיר...
ימים שלמים יכלתי לשבת לכתוב עליך אימא. סיפורים ואגדות על אישות שנעלמה מהעולם ולא תשוב...
כל פעם קצת... טוב אמא? זה פשוט... פשוט כואב מידי.
7 שנים אחרי ואני עדיין כואבת ולא נרפאת
| |
| כינוי:
ג'וזפין אם
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
