הקדמה חובה: אני לא אשקר ואומר שגברברי ישראל הינם הג'נטלמנים המושלמים, אבל חייבת להעיד שרוב רובם המוחלט מתנהגים בדייטים על פי כללי הנימוס הבסיסיים ושומרים על כבודי. מלבד חריגים. כמו הבחור אליו אתם עומדים להיוודע בשורות הבאות. איך אומרים ב'חוק וסדר' THESE ARE THEIR STORIES ואז יש כזה פום פום...
אז לפני שבוע פנה אליי הבחור ודיברנו
בטלפון. לאחר שבוע ששכחתי מקיומו, הבחור הציע לצאת לשתות משהו יום למחרת.
הסכמתי.
יום
למחרת התקשר לדחות ליום למחרת.
הסכמתי שוב.
ואלה הם דבריי לאמור:
הבושם
כשנכנסתי לרכב של הבחור, הדף אותי גל
ריח פרחוני.
"איך הבושם שלי?"
"אממ.. קצת קשה לדעת, המטהר אוויר
של הרכב השתלט על כל הריחות"
"תתקרבי תריחי" (הממ.. אוקיי... אז זה לא המטהר אוויר)
"אהבת?"
"כן..."
"זה כן החלטי או כן מהוסס?"
"אמממ כן נו..."
"נו תגידי את האמת" (האמת,
אין לך צידוק לשים על עצמך ניחוח כזה לפני גיל הפרישה)
יש לי אייפון 5
ישבנו בבית קפה, ובמשך עשר דקות תמימות
שנראו כמו נצח, הבחור עסוק בפלאפון כשמדי כמה דקות מרים את עיניו המעוטרות
שיזוף-משקפי-שמש להתנצל. מפעם לפעם הוא מתנועע במקום ומורח על המכנסיים שלי את
הסוליה של הנעל שלו.
מעניין אם בדיוק לזה התכוונה ג'וזי כץ כשחיברה את השיר 'כמה נעים'.
מלצר דמוי דובי גל ניגש אלינו. הבחור הזמין יין ושתה אותו לפי הכללים: ניעור, הרחה, לגימה, גרגור. החליט שהיין לא משהו אבל מילא.
התחשק לי לכפכף אותו קשות.
הגיטרה הדמיונית
התנגן שיר רוק מוכר ברקע, איש אחד שולחן
לידנו הקיש באצבעותיו וזרקתי לו מבט של 'היי, חייבים להסתלבט על האיש הזה', אבל
הוא לא ירד לסוף דעתי. במקום זאת, הוא החל לנגן על גיטרה דמיונית. התפללתי לאלוהים
שזה ייפסק. אבל אלוהים אוהב כשאני משעשעת אותו. הוא לא הפסיק עד שהסתיים השיר.
ייחלתי למות.
מיותר לציין שגם זה לא
עבד.
את אידיוטית
לאחר מכן החלה החקירה הצולבת לגבי
הלימודים. החלטתי להפסיק להיות גלויה בצורה מוגזמת וסיפרתי בקווים כללים על מה
שהוביל אותי להחלטות שקיבלתי לגבי הלימודים, בין היתר פרקטיקה. הבחור הרגיש צורך
להתווכח בכל נושא ולהיות צודק גם כשלא הצגתי דעה מנוגדת, וכיוון שאני לא חזקה בוויכוחים ולא רואה בהם טעם, סיכמתי כל דבר
ב 'טוב' ו'בסדר'. אז הבחור הרגיש שאני מזלזלת בדעותיו. חייל עבר בקרבת מקום ותהיתי
האם לאחר עשר שנים, אזכור לתפעל מעצורי ירי ברובה רוס"ר 16M.
"מגיל אפס חלמתי להיות מעצבת אופנה"
"אז למה לא הלכת ללמוד ב'שנקר'?"
"כשאתה רוצה להתקדם בחיים אתה הולך
על הצד הפרקטי"
"סלחי לי שאני אומר, את אידיוטית" (אמר בחור עם שיזוף משקפי שמש)
לאחר שדיברתי על פרקטיקה, הבחור עשה ככל
שביכולתו כדי לגרום לי להצטייר כרודפת בצע תאוותנית לכסף. זה לא משנה אם אמרתי
שבנץ ממש צריך להוריד גבות, מאותו משפט נגזר שאני אנה פאקינג ניקול סמית.
אתה אולי לא רואה זאת כרגע, אבל הקצפת
הייתה מקולקלת
הזמנו עוגת שוקולד שהגיעה עם קצפת. לאחר
שחיסלנו את רוב העוגה ואת הקצפת, הבחור החליט שהקצפת מקולקלת ויצא על דובי גל,
שסידר הנחה של חמישה שקלים בעבור עוגמת הנפש.
הבחור הקפיץ לדובי גל טיפ של עשרה
שקלים בזלזול המירבי שיכל להפגין.
לקראת יציאה מבית הקפה, הבחור החליט
שהוא הולך למנהל בעקבות הפיצוי הזעום והתחננתי על נפשי שיהיה רחום ולא יעשה זאת. הוא
הסכים, רק בגלל שביקשתי יפה, ועל כך שילמתי בהטפה איך אני מוותרת כל כך מהר על
גניבה שכזו, כאשר לכסף חשיבות כל כך גדולה בעיניי.
ראיתי בקרבת מקום ניידת משטרה,
ותהיתי לעצמי אם כל הפרקים האלה של דקסטר, באמת לימדו אותי דבר או שניים על העלמת
גופות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
