הנושא של הפוסט פרידה כי הייתי חייבת אותו לאצמי , הייתי חייבת להשלים ולסלוח כי המשכתי האלה ודווקא היום חשבתי לסגור מעגל שהיה פתוח במשך תקופה ממושכת .
אז כמובן שחלק גדול מהפוסט יהיה סביב אותו האדם , אותה התקופה אותו הרצון ואותם הרגשות שפעם היו סוג של איך לומר ? רדיפה ? אולי פחד או אולי משהו שעדיין לא מצאתי לו שם . הייתי פוחדת להתמודד איתם , ואיתם הכוונה אותם הרגשות והדאגות שהיו לי תמיד ליד , שתמיד היו באיזה שהיא פינה בלב , בראש , במחשבה שפשוט היו נמצאים שם כל הזמן בכל דקה ושניה שהייתי חושבת עליו . אז כן חשבתי לאצמי היום בבוקר הגיע הזמן לסלוח לאצמי , והפעם באמת לסלוח . וישר קפצה לי שאלה " אני בטוחה ? " לא יודעת באמת שלא יודעת , אבל אני מרגישה שאני חייבת לסגור מעגל .
והפוסט הזה לא הולך להיות סוחט דמעות כי הגעתי למסקנה שאין טעם לצער אין טעם לדמעות אין טעם לדיכאון .
3-4 השנים האלו שהכרתי אותך היו לי למטען למשך תקופה ממושכת שהיה לי כל כך קשה להשלים איתו , ולהבין שאתה יותר לא חלק מכל זה . האמת אם היום הייתי יודעת שכל זה יקרה אני מניחה שהייתי אומרת רק משהו אחד . אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי אף אחד אחר . אבל היום זה כבר לא ככה היום קיימים אנשים אחרים שתפסו את המקום אצלי בלב ואני רוצה להדגיש אנשים , כי אתה הייתה יחיד שתפס כל כך הרבה מקום שם , וכשהלכת הוא נשאר ריק ואבוד .
ולתאר את מה שעבר בי כשהבנתי שזה הסוף, לא אפשרי כל כך רציתי לבכות לצעוק ולברוח מישם כל כך היה לי קשה להתמודד אם זה שוב , זה כל כך כאב לי לראות אותך , פשוט סבלתי .
ואני רוצה למחוק את כל הזכרונות ממך שנשארו לי כל כך הרבה . דברים פשוטים שהיו גורמים לי להיות האדם הכי מאושר .
אז זהו היום זה היום האחרון בשבילך שהוא כולו שלך . מעכשיו והאלה הכדור בידים שלך ותעשה איתו כל מה שאתה רוצה רק תדע שכדור לא לעולמים הוא גם יכול להתפוצץ . ועכשיו כשאני לא כועסת על אצמי ולא עליך אני יכולה לדעת שאני לא ירגישה אשמה כשאני יראה אותך שוב . מה שכן .. פעם הייתה אדם מיוחד ושונה מהשאר ועכשיו ? אתה בדיוק כמו כל כולם כמו אותם האנשים שפעם לא הייתה סובל , וזה לא תרוץ שכולם משתנים , אתה לא כזה אתה באמת לא . וחבל שאתה מנסה לדמות אותך עליהם תאמין לי . שאתה באמת הרבה יותר טוב מהם ופעם הייתה כל כך מיוחד ושונה ועכשיו אתה סתם עוד מישהו .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
