האחראית שלי נכנסה למשרד שלי "בת, מה זה הפרצוף הזה? לאן נעלם החיוך?" שאלה,
"הלך ביחד עם חופשת הפסח שלי" החזרתי לה באדישות.
"מה?"
"מה ששמעת, הרסתם לי את החופשה, הכרחתם אותי לעבוד בחופש, בגללכם לא הלכתי לטייל, רציתי לנסוע לצפון, לכנרת, לירקון, אבל לא היה לי זמן, למה? בגללכם! בגלל השירות המעצבן הזה! עכשיו את מבינה לאן נעלם החיוך? הוא בכנרת עם החלומות שלי לטייל שם."
מבט המום, שתיקה.
"אני לא ידעתי שזה עד כדי כך נורא בשבילך, אם הייתי יודעת..."
"מה אם היית יודעת? הרי ביקשתי ממך חופש בפסח נכון? אמרתי לך שיש לי בעיה לכתוב ואז אמרתי שאני מפחדת שיהיה חמץ, לא שמת לב שזה רק תירוצים כי אני זקוקה לחופש מהמקום הזה?!" כבר צעקתי על סף בכי.
"קודם תרגעי, לא צריך לצעוק, לכי, קחי חופש אל תבואי מחר ויום ראשון, תחזרי אחרי החג."
חייכתי חיוך עצוב "מה זה יעזור עכשיו? אני לא אלך לטייל ביום שישי, ולא בערב חג וזהו, כבר ביעסתם לי את החופש."
"בת.. אני יודעת שזה קשה לך אבל מה לעשות צריך שיהיה מישהו שיענה לטלפונים."
"בשביל זה ?! בשביל זה להרוס לי את החופשה? בשביל זה לגרום לבת שירות להרגיש כתחליף למזכירה הנחמדה שרצתה לצאת לחופש? עזבי, את יודעת מה, אני עוזבת, נמאס לי מהמקום הזה, באמת שהיית נחמדה אליי, אבל המקום הזה לא יודע להתייחס לבת שירות, זה סתם תקן מיותר, ואם רוצים טלפונים שיתקשרו למשרדים שלכם. חג שמח, להתראות!"
לקחתי את התיק ויצאתי! ח-ו-פ-ש-י-ה-!-!-!
איזה חלום מתוק הא?
חח לא באמת עשיתי את זה, אבל משעשע לדמיין את זה, אם אין לי את האומץ להגיד להם את זה- בשביל זה יש את הבלוג (;
חג שמח ומבדח, עד כמה שאפשר עם השירות ה"מרנין" הזה :)
כינוי:
הבת הגאה של אבא [:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
