~ חזרה לאבא ~

אני מרגישה שהיא מרגישה.. שאני שלה!

אני מרגישה שהם מרגישים שאני שלהם.

אני מרגישה שהם מרגישים שאני יודעת לעשות הכל ויכולה לעשות הכל בו זמנית. 

לפעמים זה נמאס.

לפעמים זה קשה.

לפעמים זה גם בלתי אפשרי.

אבל... לפחות אני יודעת, שזה נגמר עוד חמישה חודשים סה"כ. 

אז עם טבלת יאוש קטנה ומעצבנת אני עוברת את זה כמו גדולה.

ואני חשבתי, שזו תהיה שנה מדהימה, 

גם חשבתי שאני אתן את כל הנשמה, 

לא ידעתי שאת הכיף אני עלולה להחמיץ

ומה שעושים זה שרק מוציאים ממך את המיץ.

נכון "שירות לאומי" זו מילה כללית, 

אך משום מה הם שוכחים לפעמים שאני גם אדם פרטי. 

אדם בעל רצונות, מחשבות ושאיפות משלו. 

לא, לא תמיד אני רוצה לציית ולעשות "כן" עם הראש כמו הכלב במכונית.

יש כאלה שמסתכלים עליי עקום כי אני דתיה, 

יש להם בעיה שאני מברכת ברכת המזון... שאני מברכת לפני האוכל, 

לא שהם אומרים משהו, חסר להם אם יגידו! 

אבל רואים את זה בעיניים שלהם, במבט.

יש כאלה שמסתכלים עליי מלמעלה... 

"אהה... סה"כ בת שירות" - אני מרגישה שכל רגע הם הולכים להגיד את זה, 

זלזול כזה.. שגורם לך לרצות לצרוח על כל העולם!

נכון! אני בת שירות!!

אבל סילחו לי על הבוטות.. יכולה ללמד אתכם איך להיות בני אדם!!

תפסיקו לחשוב שאתם טובים יותר, בגלל שיש לכם משרה מכובדת ומשרד יפה.

כי האמת ?  

לא, לא יפה. 

פשוט תסתכלו קודם על עצמכם. 

אומרים שהחיים הם כמו בת שירות, צריך לנצל אותם עד הסוף...

הנאה רגעית, הקושי להתנתק מהמוכר והטוב, מההרגל. 

מאהבה ישנה שלא תחזור, אבל מהדהדת בראשי. 

יודעת, 

שהחדש, זה שקרב ובא, זה שאיני יודעת מה חבוי בו, 

הוא אמיתי יותר, נכון יותר, שלי יותר, 

הישן והמוכר- אמנם יתרונותיו רבים, אך דרכינו מתפצלות. 

החדש והבלתי צפוי- יש היצלטבות דרכים בינינו... 

הרי מכירים הרבה חדשים בדרך, מדוע לפסול ? 

ילדה, תרימי את עצמך, 

אל בוראך, 

אל דרך חייך, 

האמיתית, הטובה, הבלתי צפויה לפעמים, 

כי למעלה- יש מי שצופה בך, 

יש מי שיודע את חדרי ליבך. 

והוא דואג לך, 

הו, כמה שהוא דואג לך. 

תני לו לחוש גאה בך. 

תני לו לדעת שאת הולכת בדרך הטובה. 

תעשי לו נחת, שלווה.