אז כל הילדודס יצאו להם לחופש הגדול, חופשיים ומאושרים בלי כל דאגה ונטל על הראש.

ואני עוד תקועה עמוק בתוך תקופת המבחנים.

ובין מבחן לעוד משמרת גהינום בעבודה, אמא שלי מוציאה אותי מדעתי.......

הייתי  מדליקה איזה אחת כדי להירגע אבל לא לא לא, תקופת מבחנים ואני צריכה את כל התאים האפורים שעוד נשארו לי!

הייתי עוברת דירה אבל המחשבה על להתחיל לכלכל את עצמי, לגור בת"א, ללמוד שנה הבאה ולעבוד במשרה מלאה כדי לסגור את החודש- זה גדול עליי ואני לא חושבת שאני מסוגלת.

עוד שנתיים בבית....... אני לא יודעת איך אני אמורה לשרוד את זה!

בנוסף לכל זה, קשה לי להיות לבד שוב. אחרי כמה חודשים נפלאים של בייחד.

אמנם, לא נכנעתי לתכתיבים של הוריי ה"יקרים" אם ככה זה נראה, אני בעצמי יודעת שאני יכולה להשיג יותר ושאני צריכה לשאוף ליותר ושלא פייר למשוך עכשיו משהו שאני יודעת שלא יכול להימשך יותר מידי.... אבל, בכל זאת זו הייתה תקופה יפה שנגמרה.

ועכשיו בודד לי שוב.

אני רק רוצה שיגמרו כבר המבחנים האלה....

לפחות משהו אחד ירד לי מהראש.

אני יודעת שזה נשמע די מוזר...אבל הוא הכיר את חבר שלי לפני שבוע בערך ומאז הוא לא החליף איתי יותר משלושה משפטים.

אז שוב, האופי השמרני שלו חוזר לפגוע בי עוד פעם...

לא חשבתי שהוא יקח כל כך קשה את העובדה שלחבר שלי אין תואר במשהו או עבודה ראוייה לבחור בן 26 [משהו שהוא לא מלצרות או מכירה בחנות].

כל כך קשה לו לראות שפעם ראשונה בהרבה זמן אני פשוט מאושרת?

אני באמת לא מבינה אותו לפעמים.

וסתם חבל כי במקום להיות מאושרת, בא לי לבכות עכשיו.