מאז ומתמיד, כשהיינו קטנות, תמיד היו מאכילים אותנו בסיפורים ואגדות על האביר על הסוס הלבן שיום אחד יגיע ויסחף אותנו מעל לרגליינו אל האופק שם נחייה באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

האגדות האלה התפתחו ובעצם עד היום, בכל סרט הוליוודי, בכל רומן מתח ספרותי, בכל פרסומת לבגדים או בושם או חברות פלאפון, לכל מקום שאליו נפנה נראה אנשים אשר מוצאים את אהבת חייהם.

אבל מה זה בעצם אהבה?

גדולי האמנים והפילוסופים בעולם ניסו לענות על השאלה הזאת אבל אני חושבת שעד היום לא מצאתי תשובה מספקת.

אני חושבת שהסיבה לזה היא שעדיין לא חוויתי אהבה שכזאת בעצמי. וזה לא שאני לא רוצה את זה מספיק כדי למצוא... אני חושבת שהסטנדרטים שלנו בעולם המודרני והמתקדם הזה פשוט גבוהים מידי. כל תקופת ההתבגרות רק מתארכת ומתארכת בגלל הדרישות של העולם מאיתנו- צריך ללמוד ולקבל כל מיני כלים כדי להשיג עבודות כאלו ואחרות, צריך לעבוד כדי להרוויח כסף כדי שנוכל להרשות לעצמינו לקנות בית ומכונית ולספק את הצרכים של המשפחה שנבנה ובתוך כל הבלאגן הזה, אנחנו גם צריכים לפתוח עיניים ולמצוא את האדם הזה, החצי השני שלנו, זה שנרצה לחיות איתו באושר ובעושר. על הדרך האדם הזה צריך להיות באותו שלב בחיים שבו אנחנו נמצאים- כי אם הוא בשלב מוקדם מידי בגיל ההתבגרות אז הוא לא בשל מספיק ואם הוא בשלב מתקדם יותר מאיתנו אז הוא בשל מידי.

אני חושבת שעד היום, עדיין לא נתקלתי במישהו שנמצא באותו שלב שאני נמצאת בו.

מעניין מתי יבוא היום ואני אמצא.

מתוך 522 פוסטים שפרסמתי מאז פתיחת הבלוג, זהו הפוסט השלישי שזכה לכותרת "דף חדש.".

אז כן, הרבה דיבורים ובדרך כלל הדף מסתבר לא חדש כל כך, לפעמים הוא סתם מחוק עם שאריות מהכיתובים של פעם ולפעמים מרוב כעס כתבתי חזק כל כך שזה נחרט בדף הבא.

אני מקווה שהפעם הזו תהיה שונה מהאחרות, בכל זאת, פעם שלישית גלידה.

בתקופה האחרונה חוויתי הרבה אכזבות מהמין הגברי. הקטע הוא שכל הבחורים האלה שהצליחו לפגוע בי או לעצבן אותי או להעליב אותי או סתם לגרום לי לתהות מה לעזאזל הם רוצים מחיי, הם גברים שפעם כבר הייתי מעורבת רגשית איתם.

אז החלטתי שמספיק עם זה.

לא בא לי להיפגש לבירה עם הבחור של לפני [ואחרי] הטיול.

זה נראה לי מיותר להיפגש עם ההוא המפוספס שפגשתי בקוסטה ריקה ולא מצליח למצוא זמן להרים אליי טלפון באמצע או בסופשבוע.

אין לי כח לאיזה זיון מזדמן עם זה שטיילתי איתו כמה שבועות בניקארגוואה.

לא כדאי שאני אפגש לדרינק עם האקס.

וגם הבחור ההוא שרציתי כשעוד הייתי קטנטנה ותמימה, גם הוא לא בשבילי כי אני התבגרתי מאז ומסתבר שהוא עדיין לא.

לפעמים בחיים צריך לדעת לעבור הלאה ולצעוד קדימה. להתחיל משהו חדש ולא לנסות להצית להבות ישנות שדעכו ונכבו עם הזמן.

החלטתי שהיום זה היום בו אני מתחילה את הצעד הזה קדימה.

אני מוכנה לפרק החדש בחיים שלי.

שכל פעם אני שמה את עצמי שם בחוץ חשופה לפגיעה וכל פעם חוטפת את זה בהפוכה....

אפילו בלי לראות את זה מגיע.

והכי מעצבן שזה ממישהו שבחיים לא חשבתי שיעשה לי משהו כזה.