אין לי מושג איך לתאר את מה שאני מרגישה עכשיו.
אני יכולה לנסות, אני מרגישה רע, לא, לא רע - נורא .
אין לי בשביל מה לקום בבוקר , אני רק מחכה ללכת לישון שאולי ביום למחרת משהו ישתנה ויהיה יותר טוב...
אני יכולה להמשיך לקוות אבל שום דבר לא ישתנה. לא משנה כמה אני ארצה אני תמיד ארגיש בודדה, גם כשאני מוקפת באנשים
וזה לא קורה הרבה, בכלל לא..
הייתי רוצה אנשים שבאמת יבינו אותי, שאני אוכל לסמוך עליהם. חשבתי שמצאתי אותם אבל מתברר שטעיתי, אין בן אדם כזה !
כולם שקרנים, רעים ומניפולטיביים, יום אחד הם יכולים להיות החברים הכי טובים שלך ויום למחר האויבים הכי גרועים שלך (כמה שזה נשמע מוגזם זו האמת לצערי הרב) .
הייתי רוצה שאנשים יפסיקו לשפוט לפי המראה, לפי סגנון המוזיקה, לפי השמועות..
הייתי רוצה שהם ישפטו על ידי הכרת הבן אדם ,זה כ"כ קשה ?
לפעמים, בא לי להקיא לא בגלל שאני שמנה או משהו ,בגלל התחושות שלי, ההרגשות שלי, המחשבות שלי וברגע שאני עושה את זה אני מרגישה טוב אבל זה רק לרגעים ספורים.
אני מעשנת, למה? כי אני חושבת שאולי זה מה שיגרום לי להרגיש טוב..
בחלק מהזמן זה באמת גורם, אבל האם זה באמת שווה את זה ?
נמאס לי אוקי ? פשוט נמאס, מהכל !
לא אני לא אימו שמדברת על כמה שרע לה, אני הכי לא , אני פשוט מציאותית.
למה אני צריכה להרגיש כ"כ לבד ? למי עשיתי רע שזה מגיע לי ?
אני מרגישה ילדה כ"כ עלובה לפעמים...
יש פעמים שהייתי רוצה פשוט לא להרגיש, לילדים בביה"ס שלי לא אכפת ממני, השכבה שלי, אפילו לכתה שלי .
אני יושבת בסוף הכתה לבד, בטור האחרון ליד הקיר, אף אחד לא רואה אותי וגם כשאני מנסה לדבר לא מקשיבים לי.
אני לא יכולה להגיד משהו מצחיק כי אם אני אגיד אותו לא יצחקו ממנו, אבל אם מישהו אחר יגיד את אותו הדבר יצחקו ממנו,
אני לא ילדה מתבודדת, אני חברותית, ואני נחמדה ואני לפעמים מצחיקה אבל לא מנסים להכיר אותי כדי לדעת את כל זה
לפעמים אני חולמת שאני עוזבת את המקום המסריח הזה ועוברת למקום חדש שבו אף אחד לא מכיר אותי, מה לא הייתי עושה בשביל זה ?
לפחות יש דבר אחד טוב - הציונים שלי השתפר (:
אה כן XD
אח שלי חזר מגרמניה והוא הביא לי דיסק של CINEMA BIZARRE רוב הסיכויים שלא שמעתם עליהם אבל הם מדהימים D :
So don't close your eyes, not just yet Sleep is just a cousin of death
http://www.youtube.com/v/kynUSL8fr_4&hl=en_US&fs=1
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
