שני פרקי הסיום הגדולים של הסדרה [השניה] הגדולה מכולן- סטארגייט אטלנטיס!

אני חייבת להגיד שציפיתי בקוצר רוח לשני הפרקים האלה. כולם מדברים עליהם כל כך הרבה, כל כך הרבה נאמר, ובסופו של דבר... הם באמת שני פרקי הסיום של אטלנטיס! זאת אומרת, מניסיוני עם הכותבים- הם חייבים להיות מעולים.

ואני מודה שלא רק שלא התאכזבתי, ממש התלהבתי. אלו היו שני פרקים מ-ע-ו-ל-י-ם.

וגאס.

נפתח בצורה מוזרה למדי. "הבלש שפרד"?

הצילומים בוגאס היו ממש מגניבים. ובשטח, כמובן, כשהם היו במדבר. העובדה שהראו את האיש רק בסוף החלק הראשון [יש שני חלקים, לפני ואחרי הפתיח. טוב, מבחינתי], היתה מבריקה. ואני כזה "אה, היי, זה כמו של רפא!".

בכלמקרה, היה ברור למדי שג'ון ימצא אותו. איי מין, זה עדיין ג'ון, אם כי היה מעניין לראות אותו כבלש ולא כמייג'ור/קולונל בחייל האוויר. או בכלל, כקצין צבאי, כלוחם. והם היו דומים למדי, כפי שרודני אמר. אם כי זה לא בהכרח הוא... לא משנה, הנקודה הובנה.

פרק קצת הזוי אם לא רואים את השני, אבל הזוי זה לא תמיד רע. בכלל, בסטארגייט לא היה לנו מספיק יקומים מקבילים - ואני אמרתי את זה הרבה יותר מפעם אחת. היה קצת מבלבל בהתחלה, מודה. ואז פתאום שאר הדמויות צצות... ג'ניפר כפתולוגית שלו, וולסי כסוכן FBI (ואני שואלת, מה לעזאזל...?!), ורודני כ... טוב, רודני. השילוב של הדמויות היה מעולה.

האמת שטוד שעשע אותי בפרק. אה, כן, וגם ראדק היה די ראדק. והרפא השני עצבן אותי.

אגב, ממתי יש לרפאים יכולת לקרוא מחשבות?! זתומרת, פספסתי משהו?

והיו את הסצינות בקזינו, שהיו מגניבות. או שהרפא קפץ מהבניין ההוא, וג'ון רוכן להביט למטה, והוא רואה את הרפא קם פתאום לאט לאט ואז מתחיל לרוץ, וההבעה על הפרצוף שלו היתה משעשעת. מצד שני, זה הגיוני- אין לו שמץ של מושג מי אלו הרפאים. והשינוי בהיסטוריה שלו היה מעניין.

לא, וכשרודני מדבר עם ג'ון בטלפון כשהם מנסים לאתר את הרפא הפריק הזה, הוא הרי אומר לו שלא יתקרב לשם. והדבר הראשון שעלה לי בראש זה, "אתה מטורף? גם אם הוא היה שומע אותך [כי שניה אחרי זה גילינו שהוא לא] הוא לא היה מקשיב לך! אתה מכולם אמור לדעת, רודני, באמת!".

הקרב היה מגניב, והרפא התעצבן והפעיל את זה וגרם לזה להישלח לעוד יקומים. ומשם פחות או יותר מתחיל הפרק האחרון, אבל את זה אנחנו עדיין לא יודעים. בכלמקרה, הקרב היה מעניין למדי. וג'ון שפרד היה ל-ג-מ-ר-י ג'ון שפרדD:

אבל הסוף היה ממש חזק. הבלש ג'ון שפרד, שוכב שם על האדמה, עיניים עצומות [או למחצה, משהו כזה], דם מרוח על כל הצד הימני של החולצה הלבנה שלו, הג'קט שלו פתוח והיד שלו נחה על הבטן שלו, וברקע שיר של ג'וני קאש [שהוא, כידוע לכולנו, הזמר האהוב על ג'ון (ומסתבר שזה ככה בערך בכל יקום מקביל - למי שלא שם לב, זה הדבר היחיד שהוא לקח מהמשרד שלו כשהוא עזב אותו באמצע הפרק)]... ולא סתם, שיר שמתאים כל כך לסיטואציה... כן, זה היה סוף אדיר. גאוני פשוט.

[כמו שפלניגן אמר, דאסטי מומנט. בהחלט].

[שתי דוגמאות למאחורי הקלעים של הפרק תוכלו למצוא כאן- Stargate Hits the Road I וכאן- Stargate Hits the Road II.]

האויב בשער.

מתחיל עם ידידנו הוותיק... טוד!D:

אני מודה, התחלתי לחבב את הרפא הזה. ולו ולג'ון יש מערכת יחסים מאוד מעניינת, ככה שזה באמת מגניב לראות אותם.

בכל מקרה, ידידנו הוותיק מבקש עזרה, ואנחנו, אנשים חביבים ונדיבים שכמותנו [לא, סתם, פשוט רצינו את הזי.פי שלו], יצאנו לתקוף את הספינה ההיא. היא היתה קצת מוזרה, והעובדה שהדדלוס ניזוקה והם לא היתה אפילו מוזרה יותר. מצד שני, יש להם ינ"א, ככה שאולי זה הגיוני.

שם התחיל הקטע המעניין ביותר של הפרק. הכוורת הרפאית טסה, ואז גילינו שהם בעצם קיבלו את השדר שעליו רודני דיבר בסוף וגאס. אז ג'ון חזר אל אטלנטיס [יחד עם הדדלוס, ברור], וכדור הארץ קיבלו את ההודעה, ושלחו את הספינות, וזה היה מגניב. אם כי זה היה לא טוב לשמוע שהאפולו והמשמה נפגעו אבל ספינת הרפאים כמעט בכלל לא. לשמחתנו, יש לנו פתרון- הכיסא. אבל בשביל זה צריך מישהו עם הגן. אין בעיות.

בכל מקרה, משיגים עוד ינ"אים [קצת קל, לא?], ואז מתכננים להפעיל את הכיסא באטלנטיס ולטוס הביתה. ג'ון מוחזר אל כדור הארץ בשביל להשתמש בכיסא ששם, ואנחנו מגלים שסם מפקדת הבסיס לתקופה קצרה!D: [היי, מגיע לה!] קיצר, זה היה מגניב.

אגב, אני חייבת לציין שהיה ממש מצחיק לראות את רודני וג'ון משלימים את המשפטים אחד של השני. זה היה פשוט ענק, וזה מראה כמה הם כולם נעשו קרובים במשך חמש השנים האלו. זתומרת, אלה לא סתם חמש שנים- אלה חמש שנים בגלקסיה אחרת, מול מיליון ואחד אויבים, כשבשנה הראשונה הם בכלל היו מנותקים לגמרי מכדור הארץ... כן, הגיוני.

בכל מקרה, הגאונים האלה העבירו את הכיסא אל אזור חמישים ואחת. אני מניחה שהייתי צריכה לחשוב על זה, אבל זה פשוט היה מטופש כל כך. זתומרת, לעשות את זה, לא לחשוב על זהXD

ואז, כצפוי, ג'ון יצא למשימת התאבדות, ואטלנטיס קפצה מחוץ לעל חלל. אגב, היה מגניב שהביאו את קרסון לשבת בכיסא של העיר. אני מודה שלא חשבתי עליו כשניסיתי להבין מי יעשה את זה אם לא ג'ון, והיה מגניב לראות אותו מגיע אל העיר. אם כי זה די מעניין וקצת מוזר, כי היום ראיתי את ההתחלה של רייסינג [SGA's Preimiere] ולהשוות את קרסון שיושב בכיסא שם, מבועת למדי, לקרסון הנינוח ב"אויב בשער"... מדהים.

מה שכן, חבל שהכיסא בכדוה"א התפוצץ.

בכלמקרה, הם עברו להנאתם בשער, החליטו לפוצץ את הכוורת וגילו שג'ון עומד להפעיל פצצה גרעינית. יאי.

הם עצרו אותו, הרגו כמה רפאים, ואז רונון נפגע. נפגע... מת, ליתר דיוק. זה היה מוזר מדי. וזה בהחלט לא היה הגיוני שהוא ימות בפרק האחרון של הסדרה, והדרך היחידה להחיות אותו שוב זה באמצעות רפאים. זתומרת, רונון מת... זה היה קצת מהמם. מבחינת הלם, לא כל דבר אחר. בכלמקרה, כמו שאמרתי, היה צפוי שרפא יחיה אותו. הם הצילו אותו מידי הרפא, ועמדו להפעיל את הפצצה מרחוק לפני שהגיעו לשער כי כמובן שהכוורת עתידה להתחיל להפציץ את כדור הארץ בתוך חצי דקה.

ואז אטלנטיס הופיעה! [מה שכן, היה לי מאוד מוזר שהקדמונים נטשו את זה כי זה היה לא יציב, לפתוח חלון חור תולעת, אבל רודני וראדק הצליחו לייצב את זה. מעניין מאוד.] והם הפציצו אותם, ורגע לפני שאטלנטיס החלה להיהרס הצוות עבר בשער ופוצץ את הפצצה הגרעינית, ואז אטלנטיס נחתה בשלום על פני האוקיינוס, וכולם היו בסדר.

גם פה היה סוף גאוני. כולם עומדים על המרפסת, מביטים בעיר מולם [סן פרנסיסקו, נדמה לי], מוזיקה נעימה כזאת ברקע, כולם רגועים, יש רודני/קלר, כל הדינאמיקה מבחינת צוות, הכל. היחידה שהיתה קצת חסרה לי זאת אליזבת, שאני חושבת שהגיע לה להיות שם, לראות את העיר נוחתת בכדור הארץ. אולי אפילו להיות עם ג'ון, אבל זה כבר סיפור אחר.

פשוט רגע יפיפה.

אה, ואני חייבת לציין, שקרסון הוא פשוט בחירה מעולה להנחתת ערים. לא ראינו אותו, אבל אני בטוחה שהוא היה טוב יותר מג'ון. אחרי הכל, אין הרבה לאן להתדרדר(;

עוד קישור טוב-

ראיון של גייטוורלד עם ג'ו פלניגן בנוגע לביטול התוכנית ולווגאס [מומלץ לשמוע, שמעתי כבר לפחות שלוש פעמים]:

Solitary Man- Interview with Joe Flanigan.

בקצרה, שני פרקים גאונייםD:

ואני הולכת לאכול ארוחת ערב, ואז לחשוב על פרקים נוספים ועלילות נוספות לפרקים שכבר לא יתרחשוXD

וואו, שכחתי כ-ל-כ-ך הרבה. היו לי יותר מדי התרשמויות בפרקים האלהXD

אני חושבת אבל ששכחתי בעיקר בווגאס. מוזר. אני אחשוב על זה אחרכך.

באלי לכתוב על זה משהו, או לפתח דיון משהו, אבל אין לי זמן כרגע לדיון והסיום של שני הפרקים פשוט מושלם מכדי שאני אכתוב עליהם משהוD: (וכן, זאת מחמאה לכותבים המבריקים).

אן.