בעוד שלושה ימים.

בעוד שלושה ימים נתחיל מסע. בעוד שלושה ימים נתחיל מסע שלא בטוח שאני אצליח לעמוד בו. בעוד שלושה [או ארבעה, בעצם] ימים נתחיל שנה שהולכת להיות השנה הכי קשה שהיתה לי עד היום. השנה הכי טובה שהיתה לי, אם אני אצליח לשרוד עד הסוף, אבל גם השנה הכי קשה.

לכאורה, לא אמור להיות שום דבר רע בשנה הזאת. אני הולכת לכתוב, בדיוק כמו שאני אוהבת. לכתוב כל הזמן, כל יום, בפאנדום האהוב עליי ובשיפ השני האהוב עליי. אני הולכת לשחזר רעיון גאוני של קבוצה של גאונים שעשו את זה לפני כמה שנים. שלוש, אני חושבת. נשמע הגיוני.

אבל זה מוסיף עוד דבר לעשות. זה אומר שצריך יהיה לתמרן בין בית ספר וכל הדברים שקשורים בו, גיטרה, הפרויקטים שלי וזה, ולהצליח להשאיר לי גם קצת זמן פנוי. ומוסיפים גם את סטארגייט שאני מתחילה "לשדר" מחדש בעשרים ושלישי לחודש, וזאת בכלל חגיגה. וצריך להכניס גם לישון ולאכול ללו"ז, ואולי לקפוץ לחברים מדי פעם, ולהתכונן לעשרים מבחנים במתמטיקה שיש לנו כל מחצית [ועוד יומיים], ועוד מיליון ואחד דברים אחרים.

וככל שהיום הזה הולך ומתקרב אני נעשית יותר ויותר מתוחה. הגיוני, כמובן. ואיך שהוא ממשיכות לצוץ מחשבות כאלו של "זאת טעות" ושטויות כאלו, למרות שזה לא ושאני יודעת שאני בטח אאבד את השפיות אם אני לא אעשה את זה. יופי.

האמת שזה היה צפוי.

ואם מוסיפים לזה את כל הדברים האחרים... וול, רק נגיד שיש לי הרבה דברים לחשוב עליהם בזמן הקרוב.

אני מניחה שננסה ונראה. אבל זה לא פשוט כל כך. ממש לא.

נתחיל... ונראה.

ואני מניחה שאפשר לעשות סיכום שנה, ולהכניס את זה לסיכום עשור משנה שעברה ופשוט לפרסם את הכל. או סתם לעשות פוסט שנה חדשה משהו, כי אני בכל מקרה עושה סיכום שנה בראש השנה. נראה.

ובחזרה לספרים ולתרגילים ללמידה למבחן. איכ.

אן.

עריכה קלילה שעה וחצי אחרכך-

זה אמנם [ממש] לא קשור, אבל אני חייבת לציין את זה.

מצאתי את עצמי שוב משכנעת חברים לטוס לחו"ל. נעשיתי יועצת לענייני טיסות לחו"ל.

עכשיו, זאת לא הפואנטה, למרות שזה משעשע. אני חושבת על זה, ויהיה ממש ריק עכשיו. זתומרת, נכון שהקשרים התרופפו והכל, אבל אני עדיין מחשיבה אותה כחברה, למרות השטויות שאמרתי אז. ואני יודעת שהיא תהנה, בדיוק כמו שידעתי שהוא יהנה ואמרתי לו לטוס [והוא טס ומאוד נהנה], אבל היה מ-מ-ש ריק ומשעמם אז, ואני יודעת שגם עכשיו יהיה.

וזה מתסכל, הניגוד אינטרסים הארור הזה.

למרות שמתעלמים ממנו, הוא ממשיך לצוץ ולהציק, גם אם לא מקשיבים לו.