האמת שהתגעגעתי ללכתוב כאן. ואיכשהו אני מוצאת כל פעם שאני מגיעה לכאן רק בימי ראשון-שני. כי תמיד יש משהו אחרי, ובשישבת דוחים הכל עד השניה האחרונה ולא עושים כלום.
כי זה ידוע שדווקא כשיש לך את כל הזמן שבעולם [חופש גדול, לדוגמא] אין לך בכלל זמן.
מילא. הדרך היחידה לשנות את זה היא להכין לו"ז מסודר, ואיכשהוא לא הצלחתי לעמוד באחד כזה במשך יומיים ברצף. ככה שהרעיון הזה יורד מהפרק. מלבד, כמובן, הפרויקט המקסים שלי וסטארגייט, שהתחלתי היום שוב, שישארו בלו"ז הלא מסודר בעליל שלי עד סוף השנה לפחות. הראשון, לפחות, עד סוף השנה. SG1... עד מתי שזה יצא.
האמת שזה מחזיר אותי לכיתה ו'. זה מזכיר לי את ימי ראשון, שהייתי רצה בהם בשביל להספיק להגיע הביתה בזמן לפרק. השעון שלי עדיין מצפצף באותה השעה - 14:17 - בשביל להזכיר לי שסטארגייט מיד מתחיל, ו- AXN לא מחכים לאף אחד. ומיהרתי, כי לא רציתי לפספס אפילו דקה של להיות שוב עם ארבעת הדמויות האהובות עליי. או האנשים?
חשבתי על זה היום. חשבתי על הרבה דברים היום. חשבתי על זה שלפני שלוש שנים, באותה כיתה בדיוק, לא יכולתי להפסיק לדבר על דברים מסוימים. לפני שלוש שנים לשמוע הינדר בטח היה הורג אותי [האמת ששמעתי קצת שנה ומשהו אחרי זה, אני חושבת, ובפעם הראשונה זה היה נורא כל כך... פשוט כי לא הייתי רגילה]. לחשוב על חלק מהמילים שאנחנו משתמשים בהם היום... אין סיכוי. ציניות. בקושי נראה בלקסיקון.
וכמובן, לפני שלוש שנים בכלל לא הייתי מעלה על דעתי לטוס לספרד לבד, רק עם כמה תלמידים מביה"ס, שתי חברות ושני מורים.
אבל זה כבר סיפור אחר.
אני שואלת את עצמי מה היה קורה אם הייתי בוחרת מסלול אחר. אלמלא כל מה שקרה אז, באותו החופש. קשה להאמין שזה היה חופש אחד, אבל זה באמת היה רק אחד. והם לא היו שם.
עכשיו זה נשמע כאילו אני סתם מדברת שטויות. או כותבת.
למרבה השעשוע, אני מתגעגעת לזמן הזה. אני לא מתגעגעת לחצי השני של המחצית השניה של שנה שעברה, והלוואי שאפשר היה למחוק את זה, אבל כיתה ו', כיתה ז'... דברים היו שונים אז.
אני מניחה שזאת הסיבה שבחרתי דווקא בשעה הזאת. מראשון עד חמישי, בשתיים ועשרים. להיזכר בדברים שהיו אז. לכאורה "לחזור בזמן" אל תקופה שהתגעגעתי אליה במשך כל כך הרבה זמן. איזה מזל שהיומולדת של ריק יצא ביום ראשון השנה, הא?
זה כיף להיזכר. אבל לפעמים... לפעמים זה משאיר טעם מריר בפה. טעם של געגוע.
חבל שהזמן עובר מהר כל כך.
אן.