"המוות קל מנוצה, החובה כבדה מהר".

[אל'לאן מנדרגורן, "מחזור כישור הזמן" / רוברט ג'ורדן ז"ל].

תמיד קל יותר פשוט לוותר מאשר להילחם. זה תמיד קל יותר. אבל זה אף פעם לא מה שצריך לעשות, לא?

תמיד יש עוד משהו שצריך לעשות, עוד משהו שגורם לך להמשיך הלאה. לפעמים זה קשה, במיוחד כשיש לך את החובות האלו [חובות דומות, מבחינה מסוימת, לחובות שלאן והשאינרים מדברים עליהן]. תמיד יש משהו שחייבים לעשות, לא בשביל עצמך, אלא בשביל אנשים אחרים. תמיד.

זה אף פעם לא יכול להיות קל. ותמיד צריך להילחם בשביל לא לוותר, כי זה קשה. קשה לדעת שיש דברים שאתה חייב לעשות, בין אם אתה אוהב את זה ובין אם לא. "החובה כבדה מהר". בהחלט.

אני מניחה שזה מן דבר כזה שאנשי ארצות הגבול היו חושבים עליו. משהו שרנד היה מסכים איתו. הגיוני. אחרי הכל, החובות שלהם לא היו נחמדות במיוחד. במיוחד של רנד. ובכל זאת, הוא המשיך הלאה. הוא בחר את הכבד, את החובה, בשביל להציל את העולם. הרואי. אבל נכון.

זה קשה, להחליט להפסיק להילחם. זה תמיד קשה. במיוחד כשמדובר במין מלחמה כזאת שאתה מתחיל לחשוב שהיא כבר אבודה. ואתה לא רוצה לעשות את זה, אבל בכל זאת, אתה מחליט שאתה פשוט לא יכול לוותר. ואתה נשאר איפשהו באמצע, בקושי מצליח להמשיך ולהחזיק את ההר הזה, אבל בכל זאת עדיין עומד על הרגליים איכשהו. לא זקוף, בכלל לא, אבל עומד על הרגליים.

או לחלופין, מוותרים. ואז מנסים למצוא סיבות למה לוותר [אני חושבת שאפילו ציטטתי משהו בנושא כמה פעמים], כי, שוב, זה קשה.

זאת בדיוק הבעיה. זה תמיד קשה.

אבל חייבים להמשיך הלאה, לא? חייבים להמשיך להחזיק מעמד, כי בסופו של דבר, אם לא נעשה את זה יהיה רע. ולא רק לנו, אלא לעוד אנשים. כי גם אם זה משהו שנראה לנו קטן ורק שלנו, גם אם זה לא משהו שקשור ללהציל את העולם מהצל או משהו, תמיד יש עוד מישהו שזה יפגע בו. וזה נשמע מרגיז והכל, אבל צריך להמשיך להילחם דווקא בשביל אנשים אחרים, לא בשביל עצמך. כי בסופו של דבר, אם אתה באמת תיפגע, כבר לא יהיה לך אכפת מזה. לאחרים כן.

החובה באמת כבדה מהר, לא?

תמיד.

אן.

וואו, אני באמת קוראת את הסדרה הזאת יותר מדי, הא?