התגעגעת אליי? סתם, צוחקת.

רציתי לספר לך קצת על החופש שלי. זה בטח נשמע מטופש, כי כתבתי לך מדי פעם, אבל בא לי לסכם את זה ונוח לי לכתוב את זה ממוען אלייך. כבר התרגלתי- התרגלתי ללרוץ לספר לך על הדברים המגניבים שעשיתי, התרגלתי ללראות את החיוכים שלך ולשמוע את התגובות שלך. אני אוהבת לגרום לך לחייך - בגלל זה אני כל הזמן מספרת לך כמה שינית בחיים שלי. טוב, וגם בגלל שאני אסירת תודה ברמות שעדיין לא חוויתי.

אין לך מושג כמה אני מאושרת שעברתי לבי"ס הזה, רק בגלל שפגשתי אותך. תוסיף על זה את כמה שאני שמחה שקישרת אותי ל-MIG... יאפ, אנחנו במצב קשה.

פסח היה מטורף. לייק, ממש אבל. רצתי ממבחן לתגבור לירושלים (עם ה-BFF. היה שווה ברמות, אין לך מושג אפילו) לתגבור לקמחא דפסחא במד"א (שתי משמרות של איסוף מזון. אני הייתי ראש צוות, אחראית על החדשים! איזה הזוי? היית אומר שזה הגיוני לחלוטין, כי אני כבר מנוסה ובוגרת. אני מכירה אותך. *חיוך*) לתגבור לסבתא לשבת של עבודה למשמרת במד"א לעבודה לעולמות לסבתא שוב לעבודה לתרגולים במתמטיקה ופיזיקה למבחן היום לתחנה. ותכניס שלושה שיעורים עם MIG בדרך וקצת הסתובבות עם המשפחה וזה די מתאר את הפסח שלי.

לא הספקתי לעשות כלום. היו לי 15 מתכונות במתמטיקה- אין מצב שעשיתי 15. עשיתי מלא חלקים, אבל אני לא חושבת שיש לי אפילו מתכונת אחת גמורה. היו לי 10 בגרויות בפיזיקס וחמישה מבחנים מהספר- עשיתי אולי ארבעה או חמישה. היתה לי העבודה באזרחות בשבוע הראשון, שאני לא מרוצה ממנה אבל האמת שזאת אשמתך. התכוונתי לכתוב כל כך הרבה בשבועיים האלה ולעבור את המאה עמוד עם הספר שאני כותבת כרגע. התכוונתי לגמור להדביק סדרות טלוויזיה (משחקי הכס, PLL, רבולושן, קונטיניום... מה לא). התכוונתי לצאת לבלות עם חברה וללכת לראות סרט... לא היה פרודוקטיבי בכלל. עשיתי חיים במד"א ובעולמות, ואני באמת שמחה שעשיתי את מה שעשיתי, אבל לא רק שלא צברתי כוחות, נראה לי שבזבזתי כוחות. זה הזוי.

אבל כן... היינו בעולמות. היה ממש כיף. היינו בהרצאה על פסיכולוגיה שאתה ו-MIG הייתם נהנים ממנה (אמרתי לו את זה היום. עליו לפחות), והיינו בהרצאות על מחשבים שמורדים ועל ההמצאות שישנו את העולם. התכוונתי ללכת להרצאות של ששאוש"ק ומשחקי הכס, אבל לראשונה לא הגעתי בסוף ולשנייה נגמרו הכרטיסים. מצאתי את עצמי תוהה אם אתה תטרח להגיע או שזה קטן מדי בשבילך, אבל אני מניחה שאני אף פעם לא אדע מה התשובה. רציתי לשאול אותך את זה לפני אייקון ושכחתי.

הייתה לי החייאה שנייה! תאר לעצמך. לא סיפרתי לך על הראשונה, זה עוד היה כשרק התחלנו לדבר. הראשונה היתה קשה ולא מוצלחת. הפראמדיק באט"ן שהגיע (עם אחד הילדים מהכיתה שלי! תאר לעצמך איזה מופתעת הייתי) אמר שלא היה סיכוי שנצליח, כבר היו לו כתמי מוות. אני עדיין לא בטוחה איך אני מרגישה בנוגע לזה- זה הרגיש כמו סתם עוד משהו. מצד אחד ראיתי אדם מת... ומצד שני זה לא נראה נורא. גם לא התרגשתי מזה שזאת היתה ההחייאה הראשונה שלי. זה היה ערב מוזר.

בכל מקרה, השנייה היתה טובה יותר. הייתי רגועה יותר, תפקדתי נהדר, עשינו אותה עם האט"ן מהתחנה שלנו, ובסופו של דבר הצלחנו לייצב את החולה. אתה יכול לנחש כמה שמחתי.

אתה יודע, הייתי רוצה לחלוק את ההרגשה הזאת איתך. לספר לך איזו הרגשה מדהימה זו להציל חיים של בנאדם - אתה בטח מכיר את זה, אתה עושה את אותו הדבר בצד המוחי/נפשי. העבודה שאתה עושה בבי"ס היא עבודת קודש, ושנינו יודעים את זה. את כמה שאכפת לך מהתלמידים שלך וכמה שאתה מוכן לעשות בשבילם שום דבר לא ישנה.

איזה כיף לי שאני תלמידה שלך.

למרות... שכבר לא תראה לי שאכפת לך. אני לא יודעת אם תנסה להמשיך לעקוב אחרי מצבי, אבל גם אם כן כבר לא תספר לי את זה. אני כבר לא אראה אותך שמח שדברים פתאום הולכים לי בחיים. שדברים פתאום בסדר והכל סביר. לא סתם סביר, אני אפילו אומרת שאני בסדר כבר חודשיים, למרות שקצת כואב לי ושאני מתגעגעת אלייך.

איזה כיף לי שעדיין יש לנו שלושה שיעורים בשבוע.

לא סיפרתי לך- נרשמתי לפסיכומטרי. אני אגש לפסיכומטרי ביולי, אחרי קצת הכנה. עשיתי דמה בלי הכנה, יצא לי בערך 710. שזה לא רע, אבל אני צריכה 740 (איך MIG זוכר את זה? O:) לרפואה בעתודה. אתה יודע, זה היה משעשע- אמרתי לו שאני רוצה לגשת לפסיכומטרי בקיץ כי אני צריכה את זה לעתודה, אז הוא אמר, "מאיפה את יודעת מה את רוצה לעשות? בגיל שלי אני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות". זה הצחיק אותי, בין היתר כי זה הזכיר לי אותך, כשאמרת לי שרק בגיל כפול משלי החלטת סופסוף מה אתה רוצה לעשות.

בקיצור, אני אעשה הכנה. אולי אני אנסה את המסלול של High Q, ש-MIG ממליץ עליו, ואני מקווה שהוא יסכים לעזור לי. אני יודעת שאני אהיה רגועה אם הוא יעשה את זה. תראה כמה רגועה הייתי במבחן במתמטיקה היום (שהלך נהדר, דרך אגב)! (אם כי יש לציין שהיה לנו שיעור בבוקר, שנגמר בערך חצי שעה לפני המבחן. זה היה נהדר. אולי צריך לעשות את זה יותר? P:)

וואו, איזה חופש.

ומחר חוזרים ללימודים ואני לא כל כך שמחה מזה. אני מקווה שאתה מוכן לזה נפשית- זאת הולכת להיות התקופה הכי קשה. אולי לא קשה כמו שלי (נו, קצת הרבה מטורפת הילדה), אבל קשה- מתכונות בפסיכולוגיה, מתכונות באזרחות, תרגולים בפסיכולוגיה ואזרחות, בגרויות... ואזרחות זאת האחרונה שיש מלבד מת' ואנגלית מועדי ב'. אני יודעת כמה קשה אתה עובד בדרך כלל, ואני מקווה שניצלת את החופש כדי לנוח קצת וליהנות, ולא רק ישבת ובדקת מבחנים ועבודות כל החופש. אני בטוחה שהקדשת זמן לילדים שלך, אני יכולה לדמיין אותך כהורה בקלות, אבל הייתי שמחה לגלות שנחת הרבה ואתה טעון בכוחות.

So unbelievably cheesy.

וול, אתה יודע למה התכוונתי. אתה תמיד יודע. *חיוך*

זה מצחיק איך עברתי בין נושאים כאן... נצמדתי לחופש, אבל אמרתי כל כך הרבה דברים על הדרך. והיית צריך לראות אותי היום, זה היה מזעזע- הבוקר היה נהדר, והתדרוך לחונכים במד"א היה נהדר, ובין לבין קצת איבדתי את עצמי, מה שהיה משעשע. אבל הייתי כלכך הייפראקטיב ו-ADHD שזה לא ייאמן. עדיין משעשע אותי שאמרת לאמא שלי שמעולם לא ראית אצלי הפרעת קשב וריכוז- כשכן יכולת לראות לא הקשבתי לכמעט כלום בשיעור כי כתבתי, וכשהתאהבתי במורה הייתי ממוקדת אך ורק בו. ואז התחלנו לדבר, וזה נעלם, ונשאר רק הכבוד והחיבה. אבל בקיצור, היום הייתי במצב קצת מטורף.

זה לא רק היום, האמת. אני מרגישה כאילו לגמרי איבדתי את השפיות כרגע. אבל זה רק העומס, וזה יעבור. אני יודעת שאני עדיין בסדר, אני עדיין שפויה, הכל תקין. יש לי את הבעיות שלי, אבל הן כבר לא נראות כל כך גדולות- ואני במצב כל כך טוב שאני אפילו לא בטוחה איך להמשיך עם הטיפול שלי. ברור, אם היינו מדברים אולי הייתי מספרת לך את האמת על זה (לא שיקרתי! פשוט הסתרתי מידע.), אבל מילא.

אני באמת בסדר.

מזלך שאתה לא צריך לקרוא את זה. איפה היית מוצא זמן לזה?

עוד משהו שרציתי להגיד לך, ואת החלק הבא אני כן אגיד לך פנים מול פנים, כי זה חשוב מספיק- אמא שלי רק רוצה להודות לך. אני יודעת שזה בטח לא ישנה את דעתך וסביר להניח שכבר לא תיפגש איתה, אבל היא לא רוצה להגיד שום דבר על התקופה האחרונה. היא רק רוצה להגיד לך תודה על מה שעשית לבת שלה.

ומה שכמובן שאני לא אגיד לך- זה בדיוק מה שאני רציתי לעשות. הדבר האחרון שרציתי לעשות ואתה לא נתת לי. אני מבינה מה היה קו המחשבה שלך- חשבת שאני אגיב קשה ולא רצית להיכנס לזה. אני לא מאשימה אותך, גם אני הייתי רוצה להימנע מזה. אני רוצה להאמין שהייתי נותנת לי את ההזדמנות לדבר או לפחות להגיד על מה אני רוצה לדבר, אבל אני לא יודעת מה הייתי עושה. בכל אופן, אני לא מחזיקה את זה לרעתך. באמת שלא.

זה אולי ישמע לך מוזר אחרי איך שהגבתי בפעם הקודמת, אבל אני לא כועסת עלייך. מעולם לא כעסתי עלייך. זאת אומרת, כעסתי עלייך כשאמרת לי שתעזור לי באזרחות ולא עזרת או כשעשית לי בעיות עם העבודה באזרחות, אבל בנוגע לקשר בינינו מעולם לא כעסתי עלייך. אתה יכול להגיד שפחדתי מדי לאבד אותך בשביל לפתח רגשות שליליים, אבל העובדה שיש דברים בך שכן מעצבנים אותי (חוסר ההחלטיות המזעזע הזה שלך...) סותרת את זה. בכל מה שקרה בינינו, מעולם לא כעסתי. תמיד היתה לך סיבה הגיונית, תמיד (מלבד בפעם האחרונה) עשית דברים בצורה הנכונה, תמיד עשית או אמרת דברים לפי המצפון שלך. וזה משהו שתמיד כיבדתי אצלך- העובדה שאתה תמיד אמיתי עם עצמך. אז נכון שאני לא מסכימה עם הסיבות שלך, אבל אני מכבדת את זה שלך נראה שאתה עושה את הדבר הנכון. ובסופו של דבר, אני לא רוצה לפגוע בך - זה הדבר האחרון שאי פעם רציתי לעשות.

אז אני לא כועסת. אני לא פגועה. כואב לי, אבל זה רק הכאב של לאבד אדם שהיה משמעותי בחיים שלי. קשה לי להבין איך אני מפריעה לך בחיים הפרטיים שלך (אני עוקבת אחרייך מתוך שינה או משהו?) וקשה לי להבין למה לא היינו יכולים לשמור על קשר כמו הרבה מורים ותלמידים אחרים, אבל אני מכבדת את רצונותיך. הייתי רוצה להילחם על זה, ואם היה מדובר במישהו חיצוני גם הייתי עושה את זה, אבל אני לא רוצה לפגוע בך. ובסופו של דבר, האושר שלך והבטיחות שלך תמיד היו חשובים לי יותר מעצמי. כן, אני אפילו יותר לויאלית משהתחלת לדמיין.

אז אני אמשיך להעריך, אני אמשיך לדאוג, אני אמשיך לאהוב ואני אמשיך אפילו להעריץ, אבל הכל מרחוק.

ורק שתדע... שאני תמיד אזכור את המר ג' שהתקשר אליי הביתה ביום שלא הגעתי לבחינה באזרחות. אני תמיד אזכור את הבנאדם שהיה לו אכפת מספיק מילדה שאפילו לא היתה תלמידה בכיתת החינוך שלו כשאפילו המחנכת שלה כבר לא התעניינה בה וכבר לא היה לה אכפת ממנה. אני אזכור את האדם שבמקום להגיד לי ששבעים וחמש זה בסדר אמר לי שאני יכולה לעשות יותר בשבעים ותשע. אני אזכור את הבנאדם שהיה לו אכפת מספיק בשביל להציע לי את אחיו בתור מורה פרטי שיתקן אותי בכמה שיעורים כדי שאני אחזור לציונים הגבוהים במתמטיקה שאני רגילה אליהם. אני תמיד אזכור את ההסברים ואת ההפסקות ואת השיעורים ואת הכל. ושום דבר לא ישנה את הדמות המדהימה הזאת שנמצאת בראש שלי, לא משנה כמה קשה תנסה. אני תמיד אזכור את הבנאדם הטוב שאתה, כי זה מי שאתה.

וואו, איזה מכתב. קצת לשפוך, לסדר, להירגע. אני חושבת שאולי אני מוכנה לחזור ללימודים ולהתחיל מרתון בחינות. (MIG, אגב, נתן לי טיפים איך לסדר את הזמן ללמידה, אז אני קצת רגועה יותר. אם הוא אומר שזה טוב, אז זה טוב.)

שמור על עצמך.

אן.